בתאריך 18.4.17 התקיים דיון בנושא: "אתיקה ואמנות: המקרה של זוולטו מטטואה" במוזיאון תל אביב לאומנות.

הדיון נערך בעקבות הרשעת האמן זוולטו מטטואה ברצח אישה צעירה שעסקה בזנות. יצירותיו של זוולטו מטטואה מוצגות בתערוכה "בנוגע לאפריקה: אמנות עכשווית ואפרו-פוטוריזם" וכעת נשאלת השאלה, האם ניתן להפריד בין האמן שהורשע ברצח לבין יצירותיו?

בדיון הוצגו עמדות שונות שנעות בין ביטול הצגת היצירות ולבין החופש והאוטונומיה של היצירה בנפרד מן האמן שלה.

פרופ' הלפרין-קדרי – ראשת מרכז רקמן, הציגה עמדה שמדגישה את אי-האפשרות לנתק בין האמן לבין יצירת האמנות. לטענתה, סביבת ייצור היצירה משפיעה גם על האמן עצמו וגם על היצירה עצמה. במילים אחרות, לא ניתן לראות ביצירת האמנות כעומדת בפני עצמה במנותק הן מן היוצר והן מסביבת הייצור.
התעלמות ממעשה הפשע של היוצר במקרה הזה, מעבירה מסר של לגיטימציה למעשי פשע למי שהחברה מאדירה כאמנים. דברים אלה נכונים פי כמה כאשר מדובר ברצח אישה, בהקשר החברתי הקיים כיום בדרום-אפריקה, בה כל שמונה שעות נרצחת אישה.
על רקע זה, ונוכח הכוח שיש למוזיאון כמוסד תרבותי-חברתי, עליו להימנע מהצגת יצירותיו של מטטואה.

תמונה דיון רותי מטטואה