לאחר כמעט עשר שנות מאמץ, מרכז רקמן וארגוני נשים נוספים הובילו את אישור תיקון מס’ 19 לחוק למניעת אלימות במשפחה.
התיקון מסדיר פיקוח טכנולוגי על קיום צווי הגנה, והציבור מכיר אותו כ״חוק הפיקוח האלקטרוני״.
החוק נכנס לתוקף באוגוסט 2024.
המחוקק ייעד אותו להענקת הגנה טכנולוגית לנפגעות אלימות במשפחה.
עם זאת, המציאות בשטח מציבה אתגרים מורכבים הרבה יותר.
הכנסת אישרה נוסח מצומצם לעומת התכנון המקורי.
כתוצאה מכך, יישום מוגבל של החוק משאיר נשים רבות ללא ההגנה הנדרשת.
עו״ד שלי בלאט זק, מנכ״לית מרכז רקמן, הציגה בראיון ל״זאפ משפטי״ את הכשלים המרכזיים ביישום החוק.
הכשלים המרכזיים ביישום החוק:
חוסר מודעות: נשים נפגעות אלימות אינן מכירות את זכותן לבקש צו הגנה בפיקוח אלקטרוני
גורמי טיפול: עורכות ועורכי דין, עובדות ועובדים סוציאליים וגורמים נוספים אינם מכירים תמיד את הכלי
תנאי סף מחמירים: החוק קושר את ההגנה בהרשעה פלילית קודמת בעבירת אלימות
מגבלת מרחק: דרישת מינימום של 15 ק״מ מונעת הגנה אפקטיבית במקרים רבים
פערי ידע מקצועיים: גורמי מקצוע מתקשים להפעיל את ההסדר בפועל
לדברי עו״ד בלאט זק, המאבק מחייב פעולה בשני מישורים משלימים.
במישור הראשון, גורמי המקצוע חייבים למצות את הפוטנציאל של החוק בנוסחו הקיים.
לשם כך הם צריכים להעלות מודעות, להגיש יותר בקשות ולשפר את אופן היישום.
לכן, המערכת נדרשת להשקיע בהכשרות מקיפות, בקמפיינים ציבוריים ובהפצת מידע ישירה לנשים.
במישור השני, המחוקק חייב לקדם תיקוני חקיקה.
עליו ליצור מסלול גמיש יותר.
במקרים מסוימים עליו לאפשר צו הגנה בפיקוח טכנולוגי גם ללא הרשעה קודמת.
בנוסף, עליו לקצר הליכים, להאריך תקופות פיקוח ולהפחית חסמים בירוקרטיים.
״נוסח החוק חייב לאפשר פיקוח טכנולוגי פשוט יותר, מהיר יותר וכזה שמעניק הגנה אמיתית״, מדגישה עו״ד בלאט זק.
