אלימות נגד נשים ואלימות במשפחה הן מהאתגרים החמורים והדחופים ביותר העומדים בפני החברה הישראלית. רצח של נשים על ידי בן זוג או בן משפחה הוא רק מקרה קצה מתוך שלל ביטויים של אלימות כזו. אוזלת היד שמגלות רשויות האכיפה והחוק בטיפול בתופעה מחייבת שינוי מערכתי עמוק, הכולל שינוי תפיסתי בקרב כל העוסקים במלאכה.
מרכז רקמן ניצב בחזית המאבק בתופעות אלו ופועל מתוך הכרה שהגנה אמיתית על נשים מחייבת מענה כולל — מן הסיוע האישי לאישה הנמצאת בסכנה, ועד לשינוי המבני של המערכות האמורות להגן עליה.
עד היום, ישראל היא אחת המדינות הבודדות בעולם המערבי שבה אין הגדרה חוקית כוללת לאלימות במשפחה. התוצאה בפועל היא – חוסר היכרות של המערכת (גורמי טיפול, אכיפה ומשפט) וגם של הנפגעות עצמן – עם סוגי אלימות שאינם אלימות פיזית או מינית. הצעת החוק, שיזם וניסח מרכז רקמן, ביחד עם נעמ"ת (פ/5043/25), מבקשת לשנות מציאות זו ולהגדיר, לראשונה, את המונח אלימות במשפחה באופן רחב ומקיף, כזה שכולל לא רק אלימות פיזית, אלא גם התנהגויות של שליטה בכפייה, אלימות כלכלית, רגשית ונפשית, במטרה לייצר שפה אחידה, להעניק הגנה משפטית וטיפולית טובה יותר לנפגעות ולסייע בזיהוי המוקדם של התופעה.
את הצעת החוק מובילה חה"כ פנינה תמנו-שטה ולצידה חה"כ מירב-בן ארי וחכ"ים נוספים. ההצעה הונחה לראשונה על שולחן הכנסת כבר ב-2020. במרץ 2025 ההצעה הונחה שוב, אך עוכבה פעם אחר פעם בוועדת השרים לענייני חקיקה מפני שמשרדי הממשלה הרלוונטיים, ובראשם משרד הרווחה, לא הציגו עמדה בעניינה. עם זאת, בדצמבר 2025 חל שינוי משמעותי: משרד הרווחה והביטחון החברתי הודיע על תמיכה בקידום הצעת חוק שתגדיר אלימות במשפחה באופן מקיף וברור, על כלל היבטיה, ועל הכנת טיוטה מתקדמת להגדרת התופעה בשיתוף משרד המשפטים. מרכז רקמן מברך על עמדה זו ומדגיש את החשיבות הקריטית שיש להגדרת המונח בחקיקה, באופן שיאפשר לנפגעות לזהות את הפגיעה ולתת לה שם, לסייע לגורמי הטיפול לפעול בצורה מדויקת יותר, ולהעניק למערכת המשפט כלים ברורים ליצירת הגנה רחבה ויעילה.
מרכז רקמן מקדם את נושא אכיפת צווי הגנה באמצעות פיקוח טכנולוגי כבר למעלה מעשור. בשנת 2020 ניסח המרכז את הצעת החוק שהובילה חה"כ (דאז) קרן ברק. הצעת החוק נועדה לצמצם את התופעה של הפרת צווי הגנה ולחזק את ההגנה על נפגעות אלימות במשפחה. מדי שנה נפתחות כ- 700 תלונות בשל הפרתם. הפיקוח הטכנולוגי נועד לשנות זאת שכן הוא מסייע במיוחד במקרים של מסוכנות גבוהה ומאפשר התרעה בזמן אמת ותגובה מיידית של המשטרה. באוגוסט 2023 אושר תיקון מספר 19 לחוק למניעת אלימות במשפחה – פיקוח טכנולוגי על קיום צו הגנה, ובאוגוסט 2024 נכנס לתוקף.
חקיקה זו מבורכת וחשובה, אך גם לאחר תיקון החקיקה לא תמה העבודה הנדרשת בנושא.
מספר רישיונות הנשק בישראל כמעט הוכפל בעקבות ה-7 באוקטובר — מ-170,000 ל-306,000 — לאחר שאושרו תקנות המרחיבות את מעגל הזכאים. מרכז רקמן מתריע כי מתן רישיון נשק ללא בדיקת רקע של אלימות במשפחה מהווה סכנה של ממש, שכן חוסר הממשק בין משרד הרווחה לבין האגף לרישוי כלי ירייה מונע מעבר מידע חיוני על מבקשי ומחזיקי רישיון נשק, שחשודים באלימות במשפחה.
כיום, אדם המבקש לקבל רשיון נשק – בקשתו מועברת לבחינת המשטרה ומשרד הבריאות, לוודא שאין לגביו חשדות פליליים או שאינו חולה במחלת נפש. הבקשה אינה מועברת למשרד הרווחה, למרות שבידי המשרד מידע רב אודות מעורבות של אנשים באלימות במשפחה, כשלעתים המידע יהיה רק בידי משרד הרווחה.
לכן, משרד הרווחה, כגורם האמון על הגנה וסיוע למשפחות במעגל האלימות, חייב לפעול באופן פרו-אקטיבי כבר בשלבים המקדמיים של בחינת הבקשות להחזיק בנשק, ואף פנינו בנושא לשר הרווחה. הדבר עלה כבר לפני למעלה מעשור בדו"ח מבקר המדינה ובדו"ח ועדת רונן שעסקה בנושא רישוי כלי נשק.
בעקבות פניות שלנו, משרד הרווחה יצר מתווה לשינוי חקיקה באופן שייאפשר לאגף הרישוי לפנות באופן אקטיבי למשרד הרווחה לקבל מידע אודות מבקשי רשיון נשק ומעורבותם באירועי אלימות במשפחה. לדברי המשרד, במאגר כזה עשויים להיכלל 24,000 אנשים.
בפועל, לאחרונה הודיע המשרד על נסיגה ממתווה זה, תוך התמקדות בתיקון חוק קטן שנעשה בחודשים האחרונים, ואשר לא הביא לשינוי המיוחל.
מרכז רקמן פועל בשנים האחרונות להצטרפות מדינת ישראל לאמנת מועצת אירופה למניעה ומאבק באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה (אמנת איסטנבול). פרופ' רות הלפרין-קדרי, ראשת מרכז רקמן: "האמנה היא אחד המנגנונים הבינלאומיים החשובים ביותר שקיימים כיום. היא יוצרת מערך מקיף, מסודר וברור של כל מה שמדינה צריכה לעשות כדי להיות במקום טוב יותר".
מאחר שישראל אינה חברה במועצת אירופה, נדרש הליך של הזמנה רשמית — ומרכז רקמן השקיע מאמץ רב כדי לגרום לישראל לבקש שיזמינו אותה. כחלק מהמאמץ, תרגם המרכז את האמנה לעברית והנגיש אותה לציבור הרחב, וניהל קמפיין ציבורי נרחב.
בשנת 2022 נראה כי המהלך עומד לצלוח: שר המשפטים, שר החוץ ושר הרווחה הצהירו על מחויבותם לפעול להשלמת הצטרפות ישראל לאמנה, אך בסופו של דבר שינה שר המשפטים את עמדתו ולא השלים את המהלך.
עם הקמת הממשלה ה-37 בדצמבר 2022 נסגרה הדלת לחלוטין: בסעיף 106 להסכמים הקואליציוניים נקבע במפורש כי הממשלה לא תאשר את הצטרפות ישראל לאמנה. הממשלה התחייבה לפעול למיגור האלימות במשפחה בדרכים אחרות — אך לצערנו הרב, בפועל לא ננקטו הצעדים הנדרשים. אנו נפעל לקידום הנושא בבחירות הקרובות ועם הקמת ממשלה חדשה.
נייר העמדה "אלימות מבוססת מגדר בישראל: איסוף ופילוח נתונים בראי יעדי האו"ם לפיתוח בר קיימא ואמנות בינלאומיות" הוא מסמך משותף שנכתב במרץ 2024 על ידי קבוצת עבודה של ארגוני חברה אזרחית בישראל, ובהם מרכז רקמן, בסיוע האיחוד האירופי. המסמך עוסק בפער המשמעותי בין החובות הבינלאומיות המוטלות על ישראל לאיסוף ופרסום נתונים על אלימות מבוססת מגדר לבין המצב בפועל. הנייר מצביע על שני כשלים מרכזיים: היעדר הגדרה אחידה ומחייבת לתופעה בין משרדי הממשלה, והיעדר מסד נתונים ממוחשב משותף שיאפשר הצלבת מידע בין הגורמים השונים — משטרה, רווחה, בריאות ומשפטים. כפועל יוצא, לא ניתן לשרטט מדיניות יעילה, לבחון את אפקטיביות תוכניות המניעה, או לזהות נשים בסיכון בזמן. המסמך מסתיים בהמלצות מפורטות הכוללות אימוץ הגדרה אחידה ברוח אמנת איסטנבול, הקמת מאגר מידע לאומי, קביעת סטנדרט דיווח אחיד במשטרה, והקמת רשות לאומית מתכללת לנושא.