במסגרת חוק משפחות עצמאיות, זכאיות נשים נפגעות אלימות, המגדלות את ילדיהן בעצמן, לסיוע כלכלי, הכולל, בין השאר, מענק לימודים.
אבל כאשר ע', אשה נפגעת אלימות המגדלת את ילדיה הקטנים בעצמה, שסבלה במשך שנים מאלימות מבעלה לשעבר ואף שהתה במקלט לנשים נפגעות אלימות, פנתה לביטוח הלאומי בבקשה למענק לימודים היא סורבה. גם ערעור שהגישה לבית הדין לעבודה לא עזר.
ע', לפי הפרשנות של הביטוח הלאומי ושל בית המשפט, אינה מתאימה להגדרה של "אשה נפגעת אלימות" הזכאית לסיוע הקבוע בחוק גם בטרם חלפו שנתיים מהפרידה (המחוקק קבע תנאי זכאות "מואצים" לנפגעות אלימות מתוך הבנה כי נדרש להן סיוע כלכלי בסמוך לפרידה).
למה? כי ע' לא הצליחה לעזוב את בן זוגה האלים מייד כשיצאה מהמקלט, אלא רק מספר שנים לאחר מכן. כדי לזכות בסיוע, היה עליה, לטענת בית המשפט, לצאת מהמקלט ולא לשוב להתגורר ביחד איתו.
פרשנות כזו של החוק פועלת לרעת נשים נפגעות אלימות ומציגה ראייה צרה ומסולפת של מציאות חייהן. הניסיון מראה כי חסמים רבים ניצבים בפני נשים הנמצאות במערכת יחסים אלימה ומבקשות לצאת ממנה. לעיתים, הן שוהות במקלט ויוצאות ממנו בחזרה לבן הזוג האלים ויכולות לעבור שנים עד שהן מצליחות לגייס את המשאבים הנפשיים, הפיזיים והכלכליים הכבירים הדרושים כדי להיפרד ממנו. ע' היא אחת מהן.
לכן, הגשנו בחודש מאי השנה, בקשה, ביחד עם עמותת רוח נשית, להצטרף אל עורכות הדין של ע' , טליה רמתי ונירה שלו, כ"ידיד בית המשפט", בערעור שהיא מגישה לבית הדין הארצי לעבודה במטרה להציג את הפרשנות הראויה לחוק משפחות עצמאיות. אנחנו מקוות כי בית המשפט יאמץ הפעם פרשנות מבוססת ניסיון ומציאות, ימצא לנכון להורות על זכאותה של ע' למענק לימודים ובכך יתקן את העוול שנגרם לה ושעשוי להיגרם לנשים נוספות נפגעות אלימות.
