אתמול (27.4.26), לראשונה בישראל, נשים נבחנו במבחני הרבנות הראשית.
מה בעצם קרה?
במשך שנים, נשים שלמדו הלכה נחסמו מלגשת לבחינות ההסמכה של הרבנות הראשית – עד שבג״ץ קבע ביולי 2025, בעקבות עתירה של עתים, מרכז רקמן וקולך, כי מדובר באפליה אסורה וחייב את הרבנות לאפשר זאת.
אתמול, לראשונה, הגיעו שלוש נשים – יערה וידמן-סמואל, רות עגיב ורחל צבאן – לממש את זכותן, אלא שגם אחרי פסיקה ברורה – הן לא קיבלו טפסי בחינה בזמן, בעת שהגברים כבר החלו להיבחן כמתוכנן; הן הופרדו והושארו להמתין שעות. רק לאחר פנייה דחופה לבג״ץ ובקשה לביזיון בית המשפט – וכאשר עלה איום לפסול גם את הבחינות של הגברים – המערכת התיישרה והבחינה החלה. אחרי שעות של עיכובים, מאבק והשפלה – שלוש הנשים סיימו לראשונה אי פעם את מבחני הרבנות הראשית.
המשמעות לגבי נשים בישראל:
• גם כשהחוק לצידן – נשים עדיין צריכות להיאבק על היישום בשטח.
• גם ברגע היסטורי – נשים נתקלות בחסמים בסיסיים.
ובפועל, המערכת:
• לא חוסמת רשמית – אבל מעכבת בפועל.
• לא שוללת זכויות – אבל שוחקת אותן ביישום.
• מתיישרת רק תחת לחץ.
זהו לא רק סיפור על אפליה – אלא גם השפלה, בבחינת ״חטא על פשע״. נשים שנאלצו לעתור לבג״ץ כדי לממש את הזכות להיבחן, הגיעו ליום הבחינה – והושארו להמתין שעות בלי טופס, מופרדות, בזמן שהגברים נבחנים כרגיל. לא מדובר רק ב״אי נוחות״, אלא במסר ברור – אפשר לא לציית לפסיקת בג"ץ כשמדובר בנשים. שוויון אמור להיות נקודת מוצא, ולא משהו שנשים צריכות לחלץ בכוח.
ובכל זאת – למרות הכול – זה קרה. לראשונה, נשים נבחנו במבחני הרבנות הראשית, הוכיחו שההלכה אינה שייכת רק לגברים והצליחו ״להגמיש״ את השיח התורני הגברי. וזה בדיוק המתח שצריך להחזיק: זהו רגע היסטורי – אבל הוא לא קרה כי המערכת פתחה את דלתה, אלא כי נשים דחפו אותה בכוח, משפטית וציבורית. ההיסטוריה נכתבה – אבל הדרך שבה היא נכתבה, היא בדיוק הסיבה שהמאבק על שוויון בכלל, ובפרט – בהיבטים תורניים – רחוק מלהסתיים.
תמונה – טוויטר, דניאל גרובייס, גל"צ
קראו: באיחור של 4 שעות ותחת איום בג"ץ: הרבנות אפשרה לנשים להיבחן בבחינות ההסמכה – מקור ראשון
