בשבוע שעבר הודיע בן-גביר על הרחבה נוספת של רפורמת הנשק.
רעננה, גדרה, פרדסיה, ועוד. יותר מ-250 אלף רישיונות חדשים מאז תחילת הרפורמה. המדינה מציגה זאת כהצלחה.
אבל מי שמשלמות בחייהן על ההצלחה הזו, הן נשים.
2025 הייתה השנה הקטלנית ביותר לנשים בישראל, 46 נשים נרצחו. כמעט מחציתן בנשק חם.
בזמן שהקריטריונים לרישוי מתרחבים בן לילה מנגנון הגנה בסיסי אחד, שכבר גובש ומוכן, עדיין אינו מיושם: שילוב משרד הרווחה בהליך מתן רישיון נשק.
רק כשליש מהנשים נפגעות האלימות פונות למשטרה. רבות פונות רק לרווחה. כיום, אדם יכול להיות מוכר למערכת הרווחה כמי שמפעיל אלימות בבית ועדיין לקבל נשק כחוק, כי המידע הזה לא מועבר.
לפני כשנה הגיש משרד הרווחה עצמו מתווה מוכן שיכניס לרשימת המסוכנות כ-24,000 גברים: מטופלים במרכזים לאלימות במשפחה, גברים שבנות זוגם שוהות במקלט, ועוד. המתווה הונח על השולחן. דבר לא קרה.
מבקר המדינה המליץ על זה ב-2014. ועדת רונן ב-2019. ואנחנו במרכז רקמן ממשיכות לדרוש: לשלב את משרד הרווחה כגורם ממליץ בתהליך הרישוי, לא כגורם שמדווח בדיעבד, אלא כחלק אינטגרלי מהסינון מראש.
