פס"ד מתוך "הדין והדיין" גיליון 67, פסקי דין רבניים בענייני משפחה בהוצאת מרכז רקמן:
אדם שהתפרצה אצלו מניה דפרסיה הפסיק טיפול וסרב להמשיך לקחת תרופות.
אשתו בקשה להתגרש. האם יחויב בכתובה?
מה פסק בית הדין?
המקרה:
הצדדים נישאו ונולדו להם שישה ילדים. בשנת 2017 התפרצה אצל האיש מניה דפרסיה, הוא נכנס לדיכאון ולא תפקד כלל. תחילה טיפל בעצמו ולקח תרופות פסיכיאטריות, אך לאחר תקופה הפסיק וסירב להמשיך בטיפול. האישה דיווחה על מקרי אלימות נגדה ונגד הילדים, כולל פגיעה מינית באחת הבנות. האיש הורחק מהבית על ידי בית המשפט, וצו ההרחקה הוארך לתקופה בלתי מוגבלת. לאורך השנים האישה לא הייתה מעוניינת בגירושין אלא בשיקום היחסים ובקשה שהאיש ייקח את התרופות הרצויות. לאחר שעמד בסירובו לטפל בעצמו החליטה לתבוע גירושין.
מה פסק בית הדין?
בנימוקים כתב ביה"ד כי לא הובאו ראיות ברורות לטענת האישה על אלימות, לכן לא ניתן לחייב בגט על סמך סבירות ביצוע מעשי האלימות. עם זאת, אין ספק שהאיש לוקה בנפשו, ויש לכך אבחנות ברורות מאנשי מקצוע. סירוב האיש לטפל בעצמו גורם סבל רב לאשתו וילדיו. בשל כך ביה"ד קבע שמדובר במום שלא גרע ממוכה שחין, ולכן האיש חייב להוציא את אשתו ולשלם את כתובתה.
לקריאה נוספת על פסה"ד הזה ואחרים – גיליון 67 (ספטמבר 2024) של "הדין והדיין". חוברת ה"דין ודיין" של מרכז רקמן, מתפרסמת אחת לארבעה חודשים. בחוברת תמצאו פסקי דין נבחרים של ביה"ד הרבניים בנושאי משפחה.
