הצעת החוק החדשה בעייתית מכמה סיבות.
בראש ובראשונה, היא מרחיבה סמכות של ערכאה שיפוטית המדירה נשים. בבתי הדין אין נשים שמכהנות כדיינות. מדינה דמוקרטית אשר שוויון הוא ערך יסודי בא צריכה לשאוף לצמצום סמכות של ערכאה אשר לא מאפשרת לנשים לקחת חלק שווה בה.
יתרה מזאת, הטענה לפיה להליך הבוררות מגיעים הצדדים בהסכמה, ולפיכך ההשלכות לגיטימיות, אינה טענה מדויקת.
ראשית, הסכמה מלאה ואמיתית יכולה להתקיים רק בין שני כוחות שקולים ומאוזנים. עולה החשש כי במקרים רבים תיכפה על צדדים חלשים הסכמה להתדיינות. כך למשל במצבים בהם קיימים יחסי מרות בין הצדדים (עובד ומעביד, למשל) או צדדים שקיים ביניהם פער מיקוח גדול ופער במשאבים העומדים לרשותם (לקוח "קטן" מול חברה מסחרית גדולה, למשל, וכן אישה בהליכי גירושין שנתונה ללחץ באמצעות איום בסרבנות גט).
שנית, החוק מעלה חשש להסכמה שלא מדעת וללא הבנה מלאה של המשמעות של ההסכמה. האדם הממוצע , ובפרט האדם החילוני הממוצע, לא יבין את ההשלכות של ההסכמה לבוררות בפני בית דין דתי בעניין אזרחי, שכן איננו מכיר את הלכות הדין הדתי בעניינים אלה.
אנו קוראים למליאה שלא לאשר את הצעת החוק, המפרה את החלטת בג"צ.
לקריאת עמדת מרכז רקמן המלאה על הצעת החוק:
https://rackmancenter.com/
