ההצגה של משבר הקורונה כניטרלי, ככזה שמכה בכולם באותו האופן אינה נכונה. המגפה רק מחדדת פערים ומעצימה את אי השוויון. לפי UN Women – ” מגפת הקורונה תגביר את אי השוויון כלפי נשים”, היא מספקת תזכורת עד כמה שברירית ההתקדמות שהושגה בין נשים לגברים. כל מה שידענו על התקדמות השוויון נמצא כעת בנסיגה. אישור לכן ניתן למצוא בעובדה שעד עתה, נושא ההשלכות המגדריות של מגיפות בעולם לא נמצא ראוי למחקר ומעולם לא בוצע איסוף וניתוח נתונים בתחום, כפי שציין כתב העת הרפואי Lancet בתחילת חודש מרץ השנה.
השלכות המגפה על נשים ניכרות בכל תחומי החיים:
סכנות בריאותיות – נשים נמצאות בחשיפה גבוהה יותר לנגיף (הן מהוות 70% מהצוותים הרפואיים), סיכון מוגבר עבור מיילדות, בזמן חירום השירותים הרפואיים הראשונים שנפגעים הם אלה שנשים נזקקות להם (אמצעי מניעה, מרפאות לתכנון המשפחה ולהפסקת היריון) ועוד.
עלייה באלימות נגד נשים במשפחה – מזכ”ל האו”ם ציין כי הסגר הכלל עולמי הביא לזינוק בשיעור אלימות נגד נשים במשפחה, בברזיל עלייה של 50% בפניות למוקדי סיוע לנשים, בחובאיי, סין, בחודש פברואר השנה פי 3 תלונות במשטרה, בישראל (אין איסוף שיטתי של נתוני אלימות במשפחה), המשטרה מדווחת על עלייה של 16% בתלונות.
החרפת אי ביטחון תעסוקתי וכלכלי – 60% מהמובטלים הן נשים, שכר ממוצע בישראל למובטל גבר הוא 9300ש”ח, שכר ממוצע לאשה מובטלת הוא 6600 ₪ בלבד. חקיקת המגן של דיני עבודה נפגעת, לאחרונה ניתן היתר להוציא נשים בהיריון לחל”ת. נשים נושאות בנטל הטיפול במשפחה (עבודה לא מתוגמלת) פי 2.3 זמן יותר מאשר גברים.
למרות כל זאת – בישראל – מנהלי המשבר הם גברים.
מחוץ לישראל – המדינות שמתנהלות טוב יותר, מונהגות ע”י נשים.
ובכל זאת, כמה נקודות של אור…
המשבר יכול להוות הזדמנות לשבור סטריאוטיפים מגדריים ולשנות את התפקידים המסורתיים במשפחה.
בתקופה האחרונה אנחנו עדות לגילויי סולידריות ולשיתופי פעולה נרחבים של ארגונים חברתיים כולל ארגונים פמיניסטיים.
