הפאנל השני בכנס השנתי ה-17 לענייני נשים, משפחה ומשפט בישראל עסק במקומם של מומחים בסכסוכים הנוגעים לילדים. דוברי הכנס הזכירו, רובם ככולם, את שינוי המגמה בתפיסת תפקיד ההורות בחברה הישראלית ואת הנטייה המובהקת לכיוון אחריות הורית משותפת. כבוד הדיין, הרב שלמה שטסמן, ציין כי אין ספק שקשר משמעותי עם שני ההורים הוא לטובת הילדים וכי ניכור הורי מסכל את האפשרות לכך ולכן יש להילחם בו מלחמת חורמה. מקרה של עימות בעצימות גבוהה ובעיות קשר עד כדי ניכור הורי מחייב, לדבריו, בדיקה מקצועית יסודית. מומחה ראוי בעיניו הוא כזה בעל השכלה רלוונטית, "עמוד שדרה" וכדאי גם שתהיה לו אג'נדה. ד"ר רות זפרן התייחסה גם היא לתופעת הניכור ההורי וחוו"ד המומחים בתחום והצביעה על הסכנה, לדעתה, בהכללה של מגוון בעיות תחת מונח אחד ובהתייחסות ממוקדת, לעיתים תלושה מההקשר הרחב, לנושא. תופעת הניכור ההורי, לפי ד”ר זפרן, מקבלת רוח גבית משלושה אלמנטים : שינוי בדיני המזונות, שינוי בכלל ביחס להסדרי משמורת – דחיפה למשמורת משותפת וליבוי של המערכת שבחלקו מגיע ממינוי של שופט מוקד. "זו גישה שסותרת את התפיסה של one family one judge ", אמרה והבהירה כי הסתמכות חוזרת ונשנית על חוו"ד מומחים בעלי אג'נדה הרואה בסרבנות קשר תוצר של הסתה נגד אחד ההורים מובילה לסט קבוע של המלצות לטיפול סמכותי, מטיפול בכפייה ועד מעצר ההורה המטפל, מבלי שיש מידע מהימן על הצלחת טיפול שכזה. בהמשך הדיון, הביעו הרב שטסמן וד"ר זפרן הסכמה לגבי מורכבותו של הנושא ולגבי הצורך לבחור במקרים מסוימים בפתרון שהוא "הרע במיעוטו" מבחינת הנזק שיסב לילדים גם במחיר צמצום קשר עם אחד ההורים. כמו כן השתתפו בפאנל כבוד השופטת רבקה מקייס, סגנית נשיאה בית המשפט לענייני משפחה מחוז מרכז ובעז גסטהלטר פסיכולוג קליני מדריך. הנחתה את הדיון פרופ' מיכל אלברשטיין.
