כותבת פרופ' רות הלפרין-קדרי, ראשת מרכז רקמן, על סוגיית הצטרפות ישראל לאמנה למאבק באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה (אמנת איסטנבול):
"קו ישיר מחבר בין החלטתם של ארגונים ופוליטיקאים שמרניים בישראל להפוך את סוגיית ההצטרפות לאמנה למניעת אלימות נגד נשים ואלימות במשפחה (אמנת איסטנבול) למאבק הדגל על ״האינטרס הלאומי של מדינת ישראל״ (כפי שנוסחו הדברים על-ידי אנשי פורום קהלת), לבין החלטתו העתידית של בית-המשפט העליון בארה״ב לשלול את הזכות להפסקת הריון מנשי ארה״ב, כולל ממי שהריונן הוא תוצאה של אלימות מינית שהופנתה כלפיהן.
עיקר קצפם של אנשי מכון קהלת, שניסחו מסמך מקיף כנגד ההצטרפות לאמנה, יצא כנגד מה שכינו פגיעה ״באינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל בכל הקשור למדיניות ההגירה״
… מומחים בעלי שם למשפט בינלאומי, כמו פרופ׳ יובל שני (אשר שימש בעבר יו״ר וועדת זכויות האדם של האו״ם) ופרופ׳ רובי סייבל (אשר שימש בעבר בתפקיד היוהמ״ש של משרד החוץ), מצטרפים לעמדת הדרג המקצועי של משרד המשפטים ומשרד החוץ, הרואה בה הצהרה קבילה ותקפה, ומאשרים שכתוצאה מן ההסתייגות ומן ההצהרה הפרשנית לא ישתנה דבר במדיניות ההגירה ובדין הקיים בישראל בעניין קבלת בקשות מקלט ומעמד.
סירוב של מדינת ישראל להצטרף כעת, משהוזמנה על-ידי מועצת אירופה לעשות זאת, יכולה להיות לו רק פרשנות אחת – יש לישראל מה להסתיר והיא אינה מעוניינת בביקורת חיצונית על מעשיה
דווקא בעידן של נסיגה קשה בזכויותיהן הבסיסיות של נשים לגופן ולשלומן, ראוי כי מדינת ישראל תצהיר על מחויבות אמיתית למיגור האלימות נגד נשים והאלימות במשפחה, ותצטרף לאותן מדינות המלוות הצהרות אלה במעשים. חייהן ושלומן של נשים אינן פרוקסי לזהות מדינת הלאום, והגיעה העת שנשים תחדלנה מלשלם את מחיר מלחמות התרבות והזהות."
