לאחר הפסקה של שנתיים חזרנו למסורת המשפט המבוים השנתי של הקליניקה לסיוע משפטי לנשים בענייני משפחה. הסטודנטיות והסטודנטים, בהנחיית מנהלת הקליניקה, עו"ד הילה אוחיון-גליקסמן, התייצבו על הבמה בפני שופטות ודנו במקרה של הפחתה או ביטול של מזונות ילדים במקרה של ניתוק קשר (בעילת בן מרדן) וביטול מזונות אשה שנקבעו כחלק מהסדרים רכושיים בהסכם גירושין.
מדובר במקרה בו בו נותק הקשר בין אב, התובע, לבין הקטינה, בתם הבכורה של הצדדים, בת כ-15 שנים, כאשר האב עותר לקבוע כי לניתוק הקשר השלכות כלכליות, הן לעניין המשך חיובו בתשלום מזונות הקטינה, הן לעניין ביטול התחייבותו לשלם לנתבעת סכום כסף חודשי נוסף (מעבר למזונות הילדים), כחלק מההסכמות הרכושיות בין הצדדים.
התובע טען כי לפי ההלכה היהודית, המקימה את חיוב התובע לשלם את מזונות הקטינה ע"פ הדין האישי החל עליו, יש לפטור אותו מתשלום מזונות הקטינה לפי הלכת "בן מרדן". עוד טען, כי יש לתלות את האשם שבניתוק הקשר בינו לבין הקטינה בנתבעת, אשר פועלת להחלשת הקשר עם הקטינה, ומכשילה את מאמציו הרבים של התובע לחידושו. אשר לתביעה לביטול מזונות האישה, טען התובע כי יש לבטל את התחייבותו לשלם לנתבעת את מזונות האישה, שעה שהיא הפרה את התחייבותה בהסכם לשמור על קשר בין התובע לקטינה ואף מסכלת, לעמדתו, את חידוש הקשר.
הנתבעת טענה כי יש לקשור בין דמי המזונות שנקבעו בהסכם (הן מזונות הקטינים והן מזונות האישה) לבין הוויתורים הרכושיים שהיא עשתה במסגרת חלוקת הרכוש המשותף, וכי בשים לב שמדובר בהסכם שקיבל תוקף של פס"ד ואשר הינו חלוט וסופי, אין להידרש כלל לטענות התובע לפתיחת ההסדרים הקבועים בו, ולעתירתו לשנותם. מעבר לכך נטען, כי קבלת התביעה תביא אותה ואת הקטינים לחרפת רעב, בשים לב להכנסתה הנמוכה בהשוואה להכנסתו של האב.
הנתבעת הוסיפה כי התובע לא הוכיח שהתקיימו התנאים לביטול או להפחתת סכום המזונות בעילת "בן מרדן". לעמדתה, התובע לא מיצה את אפשרות חידוש הקשר עם הקטינה, ומיהר להגיש תביעה לביטול המזונות משיקולים כלכליים גרידא, כאשר האשם שבניתוק הקשר רובץ לפתחו בלבד. בעניין התביעה לביטול ההתחייבות של התובע לתשלום מזונות אישה, נטען כי התביעה הינה בחוסר תום לב שכן התובע הפסיק על דעת עצמו לשלם את מזונות האישה. לגופו של עניין נטען כי, מדובר בהתחייבות חוזית שהיא חלק מההסדרים הרכושיים שבין הצדדים, כאשר, לעמדת הנתבעת, הכפפת זכאותה למזונות אישה לשמירת הקשר בין התובע לקטינים הינה בגדר הצהרה כללית, שהרי לא ניתן, לעמדתה, להתנות על סעיפים רכושיים בהסכם גירושין בתנאים שכלל אינם בשליטת הנתבעת, ובפרט בשים לב לאופי המעשים ולגילה של הקטינה.
בפסק הדין כותבות השופטות – מעל הכול יש שני עקרונות שצריך להחיל על פסק הדין, ועל בחינת הפרמטרים השונים. עקרון העל בדבר טובת הילד בכל נושא שנדון בנוגע לילדים ועקרון תום הלב ופנייה לבית במשפט בידיים הנקיות. בעצם העובדה שהאב גולל בכתב התביעה עובדות שונות ולא סיפר דבר וחצי דבר על אירוע שהתרחש ונוגע ישירות להתנהלות שלו מול בתו הוא פעל בחוסר תום לב ובידיים לא נקיות. כמו כן הוא הפסיק את תשלום המזונות לבד בלי שום הכרעה שיפוטית, וכאמור לא נקט באמצעים סבירים שכל הורה ראוי שינקוט בהם כדי לחדש את הקשר עם הבת שלו. לאור עקרונות אלה מצאנו לנכון לדחות את התביעה.
לחוברת המשפט המבוים הכוללת את סיפור המעשה, כתב תביעה, כתב הגנה ופסק הדין.
