גיליון 68 של הדין והדיין, פסקי דין רבניים בנשאי משפחה בהוצאת מרכז רקמן, יצא לאור.
גיליון זה מוקדש ברובו למגוון פסקי דין העוסקים בתביעות לקבלת הכתובה, ובעיקר לדיון בנסיבות בהן זכאית האשה לכתובתה ובכאלה שלא.
האם כתובה בסך מיליון ש"ח היא 'כתובה מוגזמת' הסובלת מן הבעיה ההלכתית של 'אסמכתא' ולכן יש לזכות את האשה, במידה והיא זכאית לקבלת כתובתה, בסכום נמוך יותר? לכאורה התשובה אמורה להיות שלילית, משום שבנוהל רישום הנישואין של הרבנות הראשית לישראל נכתב שמיליון ש"ח הינם הסכום המקסימלי לתוספת הכתובה. אכן היו דיינים שעל סמך מקור זה קבעו שמדובר בסכום מחייב (ראו למשל מאמרו של הרב דוד לבנון, שורת הדין ח', עמ' רעו). עם זאת, היו דיינים שסברו אחרת וסיכום תמציתי של הגישות השונות מצוי בתיק 83475/4 של בית הדין בבאר-שבע (פורסם במאגרים). נציין שלאחרונה התקבלה הגישה ה'ממעיטה' בפסיקה של בית המשפט המחוזי מרכז בתיק .48945-08-23 בית המשפט דחה ערעור על פסיקת בית המשפט למשפחה שדן בתביעת כתובה מן העזבון. הסכום בכתובה היה בסך 1,800,000 ש"ח אולם נקבע כי האשה תקבל רק עשירית ממנו. השופט צבי ויצמן דן באריכות במוסד הכתובה ובתכליותיו, ובין היתר הוא סוקר את העמדות השונות בבתי הדין בשאלת קיומה של 'כתובה מוגזמת' והיחס אליה. הוא מקבל את הגישה לפיה אם אין התאמה בין יכולותיו הכלכליות של הגבר בעת נישואיו ובין הסכום שנקב בכתובה, "ראוי כי תעשה התערבות של הגורם השיפוטי בסכום הכתובה על פי אומדנו של בית הדין". נוסיף כי על פסיקה זו הוגשה בקשת ערעור לבית המשפט העליון והיא עתידה להתברר בעתיד (בע"מ 3039/24).
בגיליון שלפנינו ישנם שני פסקי דין ( 1 , 11 ) בהם נפסק כי האשה תקבל את מיליון השקלים שנכתבו בכתובתה (אם כי מהם יקוזזו סכומים שתקבל באיזון המשאבים, אם אינם מגיעים לה על פי ההלכה). בשני המקרים לא בוחן בית הדין את מצבו הכלכלי של הגבר בעת הנישואין, ובמקרה השני אף נקבע כי טענה המתייחסת לכך כלל אינה רלוונטית. ניתן להעריך שלהתנהגות הגברים שהביאה לגירושין בשני המקרים היה משקל בשיקולי הדיינים שישבו בדין, ויתכן שהם סברו שיש מקום לפיצוי האשה על סבלה. שיקול מעין זה אנו מוצאים בפסקי דין נוספים. למשל, בתיק (ת"א)1197346/13 (פורסם במאגרים), בו ישבו שניים מבין הדיינים שישבו גם בתיק מס' 11 בגיליון זה. באותו מקרה גם מדובר היה בגירושין שנגרמו בשל בגידת הבעל, וגם בו מדובר היה בכתובה בסך מיליון ש"ח. אולם שם פעלו הדיינים באופן כמעט הפוך: הם קובעים שמדובר בסכום מופרז, ולדידם יתכן שהסכום הסביר של הכתובה ממילא יקוזז מכספי איזון המשאבים. ובכל זאת, הם פוסקים כי יש לחייב את האיש "לפי אמות מידה של צדק ויושר, לפי שקול דעת בית הדין", ועל כן קובעים כי "הבעל ישלם לידי האישה בעבור כתובתה סכום של 150,000 ש"ח, ללא קשר לסכומים שתקבל במסגרת חוק יחסי ממון".
לקריאת גיליון 68 ש להדין והדיין – פסקי דין רבניים בנושאי משפחה בהוצאת מרכז רקמן.
