הדין והדיין
Matters Family in Decisions Court Rabbinical
the through possible made was publication This
,QC, Tager Romie. Mr of support generous
England, London , Esther wife his and
סיון תשע"ו,
יוני 2016
פרסום זה התאפשר הודות לתרומתם הנדיבה
של עו"ד רומי תיגר (qc (ורעייתו אסתר מלונדון, אנגליה
רכוש
תנאים למתן הגט
עילות גירושין
סדרי דין וראיות
2
תוכן העניינים
תנאים למתן הגט
עילות גירושין
סדרי דין וראיות
רכוש
מערכת הדין והדיין
יו“ר המערכת: פרופ‘ רות הלפרין-קדרי, ד“ר סוזן וייס
עורך ראשי: פרופ‘ עמיחי רדזינר
חברי המערכת: עו“ד עדי רז, עו“ד אסנת קרפלוס-גלעם,
עו“ד שי זילברברג, עו"ד אסנת פרינץ
מנהלת ומפיקה: ד"ר גלית שאול
סגנית עורך: מיכל מן
עיצוב וביצוע גראפי: הסטודיו של מיכל
כתובת המערכת :
המרכז לקידום מעמד האשה ע“ש רות ועמנואל רקמן
הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן 52900
טל: 5318895-03 ,פקס: 7360499-03
com.rackmancenter@DVD: mail-E
com.rackmancenter.www
סימני הבאת פסקי הדין:
פסק דין מלא:
תקציר:
פסק הדין בחלקו:
ראשי תיבות:
בזה“ז – בזמן הזה
בע“כ – בעל כורחו/ה
ג“פ – גט פיטורין
דמו“י – דת משה וישראל
דר“ת – דרבינו תם
זמ“ז – זה מזו
חדר“ג – חרם דרבינו גרשום
טו“ר – טוען/ת רבני/ת
טו“מ – טענות ומענות
כ“ש – כל שכן
אין במובא כאן משום תחליף לייעוץ משפטי
c
כל הזכויות שמורות
4176-1565 ISSN
גיליון מס׳ 42 ,סיון תשע״ו יוני 2016
לכו“ע – לכולי עלמא
לפי“ז – לפי זה
עו“ס – עובד/ת סוציאלי/ת
פו“ר – פריה ורביה
פרש“י – פירוש רש“י
צ“ב – צאן ברזל
שאל“כ – שאם לא כן
שכ“ו – שאר כסות ועונה
שלו“ב – שלום בית
חו“ק – חופה וקידושין
3
4
5
7
הן בפסק הדין הפותח גיליון זה )מס‘ 1 )והן בזה החותם אותו
)מס‘ 8 )אנו פוגשים בבעיה דומה: שינוי ההרכב הדן בתיק לאורך
השנים. בשני המקרים הדבר יצר בעיה לבעלת הדין, אולם מדובר
בבעיות מסוגים שונים. בפס“ד 8 הגיש הבעל בקשה לעיון
מחדש בהחלטה שכבר ניתנה. המועד לדיון ניתן, אלא שבינתיים
התחלפו הרבנים הראשיים, ובהעדר דיינים במינוי קבוע בבית
הדין הגדול, התחלפו גם שני החברים האחרים בהרכב. כפי
שניתן לראות בתחילה התקבלה דרישתה של האשה להחזיר את
התיק לדייני ההרכב הקודם )דיון שלישי(, אולם לאחר שהסתבר
כי אין אפשרות כזו, קבע בית הדין כי ההרכב המאוחר ימשיך
לדון בתיק ויפסוק בו )דיון רביעי(. אין ספק שמקרה זה מחדד אף
הוא את בעיית העדרם של דיינים במינוי קבוע בבית הדין הגדול.
המקרה בפס“ד 1 הוא שונה. בתיק זה דנו שלושה הרכבים
שונים, אם כי יש דיין אחד שישב בשלושתם. ההרכבים הראשון
והשני קבעו שקיימות עילות גירושין חמורות ביותר כנגד הבעל
)המבוססות גם על הודאתו כאמור בדיון הרביעי(, וכתוצאה מכך
הוטלו עליו הגבלות חמורות, אם כי ישנה מחלוקת על מספר
ההגבלות והיקפן בתוך שני ההרכבים. מסתבר כי הסנקציות לא
הועילו, אולם ההרכב השלישי סבר בדעת רוב שיש להפסיקן
כליל, וזאת בשל העובדה שהבעל דורש ”שהאשה תסייע בידיו
לקיים דיון חוזר במשפטו או בקבלת חנינה“! כמובן שתפיסת
דעת הרוב נשענת על דעת המהרשד“ם המפורסמת שכבר
נידונה בגיליונות קודמים. דומה כי זה אחד המקרים החריפים
ביותר של התנאת מתן גט בדרישות כלפי האשה. גישה שונה
לגמרי לאפשרות התנאת הגט נמצאת בפס“ד מס‘ 2 ,שם
ההרכב טוען כי דרישתו זו )אשר בניגוד למקרה הראשון היא
כספית בלבד, נתונה לידיה של האשה ואינה מסכנת אותה( היא
”פעולה שאין לה מקום בהלכה“.
קיץ בריא,
פרופ‘ עמיחי רדזינר
עורך ראשי
דבר המערכת
3
1 .זכותו של אסיר סרבן גט, שיש נגדו עילות כפיה,
להסיר את הסנקציות שהוטלו עליו בבית הדין באמצעות
העלאת תנאי לפיו האשה תסייע לו בשחרורו.
הערה: בתיק זה התנהלו מספר דיונים לאורך השנים. אנו מביאים
את ארבעת פסקי הדין המרכזיים. הם מובאים במלואם.
כל הדיונים התנהלו בבית הדין האזורי בירושלים, אולם בפני הרכבים
שונים.
פס“ד ראשון:
הרב יששכר דב הגר – ראב“ד
הרב בנימין לוי – דיין
הרב מרדכי טולידיאנו – דיין
פס“ד שני:
הרב אברהם כלאב – ראב“ד
הרב מרדכי טולידיאנו – דיין
הרב מ.י מאזוז – דיין
פס“ד שלישי ורביעי:
הרב אברהם שיינפלד – ראב“ד
הרב אליהו אברג‘יל – דיין
הרב מרדכי טולידיאנו – דיין
פס“ד ראשון:
לאחר שמיעת טו“מ הצדדים בתביעת האשה לחייב את הבעל ליתן
לה ג“פ ואף לכופו על כך, התביעה נומקה בנימוקים ועילות חמורות
אודות אלימות מצד הנתבע כלפי התובעת וילדיה, והתנהגות סוטה
ואכזרית כלפי הילדים.
על מעשיו הנז‘ נשפט למעל 15 שנות מאסר. הנתבע הודיע במהלך
הדיון כי הינו מסרב ליתן ג“פ לאשתו.
לאור האמור, וע“ס החומר שבתיק, ובהמשך לפסה“ד בנידון מיום
כ“ד כסלו תשס“ו, אנו פוסקים:
להפעיל נגד הנתבע כל סנקציה אפשרית כחוק. לפיכך אנו מורים
על הטלת הגבלות על הבעל בהתאם לתיקון מס‘ 4 לחוק בתי הדין
הרבניים קיום פס“ד של גירושין תש“ס 2000 ובהתאם לסעיף ב )7 ,)
וכדלהלן:
לשלול אפשרות לקבל חופשה מיוחדת של עד 96 שעות, לשלול
זכות לקבל או לשלוח מכתבים, אך למעט: כתבי בית דין, מכתבים
לעורך דינו, לטוען רבני או למבקר המדינה; לשלול זכות ביקורים
אצל האסיר; לאסור על האסיר להחזיק חפצים אישיים כמו: רדיו,
טלוויזיה, ספרים, משחקים וכיוצא באלו; לשלול אפשרות שהאסיר
יעבוד בעבודה שמשולם עבורה שכר; לשלול זכות לרכוש מצרכים
בקנטינה של בית הסוהר; לשלול אפשרות לקבלת רשיון להתהלך
חופשי; לשלול אפשרות להשתחרר שחרור מנהלי; שלילת זכות של
שחרור מוקדם בשל ניכוי 3/1 מתקופת המאסר.
אם הנתבע יודיע על הסכמה ליתן ג“פ לאשתו ייקבע מועד מיידי
לסה“ג, ובכל אופן ייקבע מועד מוקדם לסג“פ ובאם הנתבע ימשיך
בסירובו ביה“ד ידון בהטלת סנקציות נוספות בהם כליאה בצינוק,
וזאת בהתאם לסעיף 3א. זו דעת הרוב.
דעת המיעוט:
לאחר שמיעת ט“ו“מ הצדדים בהן עילות חמורות לתביעת גט, מ ס
מכים שהוצגו לתיק בהם הודאת הבעל בהאשמות שעל פיהן גזר
ביהמ“ש מעל 15 שנה מאסר ועדות עד שקבלו הצדדים כשנים,
לפיהן האשמות בהתעללויות מסמרי שיער כנגד הבעל באיסורים
חמורים ואביזריהו של מיתות בי“ד, ובהמשך לפסה“ד שניתן מיום
כ“ד כסלו תשס“ו: ביה“ד מחייב את הבעל במזונות בסך 500,12
ש“ח מידי חודש, סכום הכולל מזונות, טיפול פסיכולוגי ושיקום,
הוצאות עו“ד של האשה השרויה בפחד ואיומים, הוצאות שמירה
ואבטחה, נסיעות ובילוי, הוצאות מדור שוטפים כל עוד הבעל נשוי
לה; תשלום סכום כתובת האשה עוד לפני מתן הגט; הסכום ישולם
מידי חודש מתאריך התביעה…; הסכום יקוזז מזכות הבעל בדירה
המשותפת ולחילופין ישהה 2 ימים בכלא עבור כל יום שלא ישלם
חיובו; ביה“ד גוזר על הבעל הרחקות דר“ת לפיהן אוסר על כל אחד
מישראל לעשות כל טובה לבעל.
אי לכך ביה“ד מצווה על שירות בתיה“ס: ל א להגיש לו דואר ומכת
בים; לא לאפשר לו יצירת קשר עם אחרים ושיחות טלפון; למנוע
ממנו ביקורים פרט לעורך דינו; למנוע ממנו מתנות, ספרים, רדיו
וטלוויזיה; למנוע ממנו לקנות בקנטינה ביה“ס; ממליץ בפני נשיא
המדינה לא לעיין בבקשותיו לחנינה.
ביה“ד אוסר לקוברו בקבר ישראל ולא ישתתפו בהלוויתו גם לא
קרובים מלבד חברה כלכלית ולא חברה קדישא; יקבר מחוץ לגדר
בתשלום מלא; לא יצרפוהו למניין; לא להעלותו לתורה; לא למנותו
שליח ציבור; ביה“ד ישקול פרסום קלונו ברבים למיגדר מילתא יועבר
פסה“ד לנשיא ביה“ד הגדול לצרף חתימת גדולי ישראל עם צירוף
לפחות שלושה מגדולי ישראל לפסה“ד יוחלט על המשך הליכים.
הבעל יוזמן כל שבוע לביה“ד לעיין בהמשך תוקף החלטת ביה“ד
ובשקילת צעדים נוספים בהתאם לחוק מתן הגבלות תיקון 4 לחוק
בתי הדין הרבניים סעיף ב‘ )7.)
וההכרעה כדעת הרוב וכדלעיל.
פס“ד שני:
כיוון שהבעל מתמיד בסירובו לתת גט לאשה למרות החלטת ביה“ד
קמא שעליו לתת גט והוטלו עליו סנקציות, אנו מחליטים כי יש
להרחיקו מן הציבור ואין לעמוד בארבע אמותיו ואין לצרפו למנין
ולא ללמוד ממנו, וכן ביה“ד מתרה בבעל שהוא יוכנס לצינוק אם
ימשיך להתעלל באשה ולא לקיים חיוביו כלפי האשה והילדים. אך
לפני שהגבלות אלו יכנסו לתוקף, אנו מזמינים את האשה על מנת
שתגיב על מכתב הרב של בית הסוהר שמציע איך לשכנע את הבעל
לתת לה גט, לאחר קבלת תגובת האשה ביה“ד יוציא פס“ד חלוט
בתביעה.
יש להזמין האשה בלבד ולשלוח החלטה זו גם לבעל בדחיפות עם
העתק מכתב לרב בית הסוהר.
לדעת המיעוט:
מסכים לסעיף ב‘ בהחלטה, אך בשלב זה אין להוסיף או לגרוע
מהחלטות ביה“ד קמא, ורק לאחר קיום סעיף ב‘ נקיים דיון ממצה
בהחרפת המגבלות על הבעל או שינויים לפי הבירור שיעשה ביה“ד.
והלכה כדעת הרוב.
3
4
5
7
.1 1 .ערכה של כתובה הנקובה בלירות; השפעת התנ ה
גות הצדדים לעל שערוך הכתובה; השפעת שווי הכתובה והת
נהגות הבעל על זכויותיו בפנסיה של האשה.
תנאים
למתן הגט
4
פס“ד שלישי:
בתיק זה ניתן פס“ד ע“י ביה“ד בהרכבו הקודם ביום כ“ח שבט תשס“ו
)2006.2.26 ,)המחייב את הבעל בגירושין. בדיון חוזר שהתקיים
בפנינו ביום כ“ד טבת תש“ע )2010.1.10 )דרש הבעל שהאשה תסייע
בידיו לקיים דיון חוזר במשפטו או בקבלת חנינה. הוא הסכים להצעת
ביה“ד להיבדק בפוליגרף על כל הטענות נגדו, האשה התחמקה.
לאחר העיון בכל החומר שבתיק נראה לנו שאין מקום לדיון נוסף
בפנינו, ועל התובעת וב“כ לנהל מו“מ עם הבעל וב“כ על תנאי
הגירושין.
החלטה זו לדעת הרוב.
לדעת המיעוט יש מקום לקיים דיון לכפייה בדרך ברירה בעובדה
שהוא שם לעצמו עצם בין שיניו ולאור הודאתו בבית משפט.
פס“ד רביעי:
לבקשת הבעל ובהמשך להחלטת ביה“ד מיום ד‘ כסלו תשע“א
)2010.11.21 )ולאור הסכמת הבעל לגירושין, החלטנו: מבטלים את
כל צווי ההגבלה שהוטלו על הבעל על ידי ביה“ד ביום 06.2.26 ,וכן כל
נידוי וחרם שהוטלו עליו.
ביה“ד חוזר וממליץ לצדדים לנהל מו“מ על תנאי הגירושין. ההחלטה
ניתנה ברוב דעות.
לדעת המיעוט, לא התחדש דבר לשנות פס“ד שעבר וודאי שאין
לבטל מעליו הרחקות דר“ת. גם אין לראות בבקשת הבעל שאפשר
לקיימה לפי דעת המהרשד“ם וזאת בנסיבות הקיימות שהודה
בביהמ“ש ודינו לפחות כמו שכתב מרן בשו“ע סימן קנד סעיף ט.
והלכה כדעת הרוב.
1 .תיק מס‘ 1-68-059823575 ,ניתן ביום כ“ח שבט תשס“ו )2006.02.26 😉
2 .תיק מס‘ 2-21-059823575 ,ניתן ביום ב‘ אדר ב תשס“ח )2008.03.09 😉
3 .תיק מס‘ 752912 ,ניתן ביום י“ד בכסלו התשע“א )2010.11.21 😉
4 .תיק מס‘ 714426 ,ניתן ביום י“ג בשבט התשע“א )2011.01.18.)
הופיעו: עו“ד אריה נח ועו“ד שירה אבגי-שפיגלמן )לאשה(.
פסה“ד מתאים גם למדור עילות.
פסה“ד עוסק גם בנושא צווי הגבלה.
2 .לא יתכן להשתמש בגט כקלף מיקוח כאשר ברור
שהבעל אינו רוצה באשתו.
בית-הדין הרבני האזורי תל אביב:
הרב אליהו הישריק – יו“ר
הרב זבדיה כהן – דיין
הרב מרדכי מזרחי בר אור – דיין
העובדות:
האשה אזרחית ותושבת ארה“ב. הבעל אזרח ישראל וארה“ב. נישאו
כדמו“י בשנת 2002 .לאחר 3 חודשים של מגורים משותפים בארה“ב,
נפרדו דרכיהם. אין ילדים משותפים.
בשנת 2006 התגרשו אזרחית בארה“ב. האשה תבעה גירושין בבית
הדין. הבעל טען שהאשה זינתה עם גבר אחר ואף יש לה ילד ממנו.
הוא אף העמיד דרישות כספיות שיש למלאן קודם למתן הגט.
נפסק:
המצב שנוצר הוא שמדובר בבעל שכלל לא מעוניין באשתו ורצונו הוא
רק להתגרש ובוודאי לא לחיות ביחד, אלא שהבעל מצא שעת כושר
לדרוש כספים מהאשה, בכך שהוא מנסה להחזיק את הגט בידו, כל
עוד לא יקבל את דרישותיו. החזקה של הצד כנגד במצב של ”תלוי
באויר“ בהמשך דרכו בחיים אינה מקובלת, וביה“ד לא יתן ידו לכך.
תמונת המצב ברורה לחלוטין. המדובר בבעל שאינו מעוניין באשתו,
גם עכשיו שעדיין מחזיק את הגט בידו אינו מסתיר את כוונתו, כי
אינו מעוניין באשתו. במצב זה, החזקת הגט בידו אינה עניינית, אלא
הפיכתו לכלי נשק להשגת תביעות כספיות. זוהי פעולה שאין לה
מקום בהלכה.
לפיכך פוסק ביה“ד:
א. מחייבים את הבעל ליתן גט פיטורין לאשתו בהקדם וללא כל
תנאי.
ב. באם הבעל יסרב ליתן גט עד 30 יום מהיום, יקיים ביה“ד דיון
לאכיפת הגט באמצעות הטלת צווי הגבלה כנגד הבעל על פי
ההלכה והחוק.
ג. מוארך בזה צו עיכוב היציאה כנגד הבעל למשך שנה.
ד. מחייבים את הבעל להפקיד בביה“ד, לא יאוחר מ- 24 שעות,
את 2 הדרכונים שברשותו. אי הפקדת הדרכונים במועד הקצוב
תגרור הוצאת צו מעצר כנגד הבעל בכדי למנוע עיגון האשה.
תיק מס‘ 1/1013462
ניתן ביום כ“ח בסיון תשע“ה )15.6.15)
הופיעו: עו“ד הדס גרוסמן מ‘מבוי סתום‘ )לאשה(,
טו“ר בנימין כהן )לאיש(.
פסה“ד מתאים גם למדור עילות.
פסה“ד עוסק גם בנושא צווי הגבלה.
למדור זה ראו גם פסקי הדין 5 ,6.
3 .חיוב בגט במקום בו יש עילת כפיה.
בית-הדין הרבני האזורי ירושלים:
הרב אברהם שיינפלד – אב“ד
הרב אליהו אברג‘יל- דיין
הרב מרדכי טולדנו – דיין
העובדות:
הצדדים נישאו בשנת 2002 .שלושה חודשים לאחר החתונה, אושפז
הבעל במצב קשה לאחר שהטמין מטען חבלה בניסיון התנקשות
בעבריין. הבעל נידון לחמש שנות מאסר אשר במהלכן נולדה ביתם
הבכורה של הצדדים. לאחר שחרור הבעל מהכלא נולדה ביתם
השניה של הצדדים. בני הזוג עברו להתגורר בארה“ב ולאחר תקופה
קצרה נעצר הבעל ונידון למאסר עד ליום 17.5.19.
בשנת 2011 שבה האשה ארצה עם הבנות והגישה תביעת גירושין.
מס‘ רבנים בארה“ב יצרו קשר עם הבעל וניסו לשכנע אותו ליתן גט
עילות
גירושין
5
2 .מה הדין במקרה שהבעל טוען שחי חיי צער.
3 .חיוב גירושין באשה נכפית.
4 .מה הדין אם הבעל המשיך לחיות עם האשה חיי אישות, חרף
טענותיו כלפיה, והאם יש לראות בכך מחילה וויתור.
5 .האם ניתן לקבוע כי מדובר במקח טעות במקרה בו התברר
לבעל כי כבר לפני הנישואין סבלה האשה מבעיות נפשיות.
בית הדין מנהל את עיקר הדיון סביב הטענה שחדר"ג לא יחול
במקרה כזה ויש ליתן היתר נישואין. הדיון סובב סביב דברי הרמ"א
)אהע"ז א י(: "ובמקום שאין הראשונה בת גירושין, כגון שנשתטית
או שהוא מן הדין לגרשה ואינה רוצה ליקח גט ממנו, יש להקל
להתיר לו לישא אחרת". יש מחלוקת באחרונים מה דינה של
אשה נשתטית אשר יודעת לשמור גיטה, כמו במקרה דנן, ולכן
ניתן לגרשה. ביה"ד נוטה לכך שבמקרה דנן ניתן לתת היתר אולם
מעדיף לפנות למסלול של חיוב בגט. המקור לכך הוא השו"ע
והרמ"א בקיז, יא: "מי שנודע לו שאשתו נכפת, ורוצה לגרשה
ואינו משיג כדי כתובתה, כופין אותה לקבל גט )ואין בזה משום
תקנת ר"ג(, ויתן הנמצא בידו לכתובתה, והמותר כשתשיג ידו, ואם
תמאן לקבל גט, ימנע ממנה שאר כסות ועונה. הגה: ודוקא במום
גדול כזה שאלו היה באיש היו כופין לגרש מדין התלמוד, ולא תקן
ר"ג שתהא האשה עדיפא מאיש". הלכה זו מבוססת על תשובת
הרא"ש )כלל מב א( לפיה כופים אשה נכפית להתגרש, כי ר"ג לא
אסר גירושין כפויים בעילה בה כופים את הבעל, "ושוטה לא גרע
מנכפית".
משהצדדים אינם חיים חיי אישות מזה 5 שנים, מתוכן שנתיים
שאינם חיים יחד, ועל פי התרשמות בית הדין סבירות גבוהה
שהמצב בבית במחיצת האשה קשה ביותר עקב מחלתה, חייבת
האשה לקבל גט. כמו כן קובע בית הדין כי האשה זכאית לכתובה,
אך לאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה, מחויב הבעל בהצמדה
חלקית בלבד ומחויב בסך של 000,120 ש“ח. בית הדין קובע מועד
להוכחות בנושא הרכושי וכן קובע כי לאור מצבה הנפשי של האשה,
משמורת הילדים תהא בידי הבעל עד להחלטה אחרת.
תיק מס‘ 1/820508
ניתן ביום כ“ב במרחשון התשע“ג )12.11.7)
הופיעו: עו“ד בצלאל הוכמן )לאשה(, עו“ד א. בלום )לאיש(.
פסה“ד עוסק גם בנושאים צווי הגבלה,
היתר לשאת אשה שניה וכתובה.
למדור זה ראו גם פסקי הדין 1 ,2 ,6 ,8.
5 .ספקות בסידור גט לאחר הרשאת הבעל ל׳כתבו ותנו׳.
בית הדין הרבני האזורי ירושלים:
הרב חיים שלמה רוזנטל – ראב“ד
הרב סעדיה שרעבי – דיין
הרב בנימין לוי – דיין
אולם זה סרב והתעקש על שלו“ב.
ביה“ד פנה למחלקת עגונות אולם לא נמצאה כל דרך לשכנע את
הבעל לשלוח גט.
נפסק:
לאחר עיון בכל החומר שבתיק אנו סבורים שאכן יש לחייב את
הבעל בגירושין, ואין האשה חייבת להמתין עגונה עד אשר יסיים את
תקופת מאסרו הנוכחית בכלא בארה“ב. ואין צורך להאריך בנימוקים
הלכתיים. ודי בנפסק בשו“ע אבהע“ז סימן קנ“ד סעיף ט‘ ”אם הדבר
ידוע שאינו רשאי לעמוד במקום שנשאה מפני סכנת נפשות כופין
אותו לגרשה“.
לאור האמור פסקנו:
1.מחייבים את הבעל לתת גט לאשתו.
2.יש להעביר את פסק הדין אל הבעל במקום כלאו, ולהסביר לו
את משמעות החיוב, וכי אם יסרב עשוי ביה"ד להוציא נגדו צווי
הגבלה לרבות מאסר בפועל, כך שמיד עם שחרורו מן המאסר
בארה"ב יוסגר ארצה.
3.להעביר את פסק הדין למחלקת עגונות, להמשך טיפול.
תיק מס‘ 2/722500
ניתן ביום י“ח במרחשון התשע“ה )14.11.11)
הופיעו: עו“ד מוריה דיין )לאשה(.
פסה“ד עוסק גם בנושא צווי הגבלה.
4 .חיוב אשה הלוקה בנפשה בגירושין וחובת הבעל
בכתובתה.
בית-הדין הרבני האזורי תל אביב יפו:
הרב יצחק אלמליח – אב“ד
הרב שלמה תם – דיין
הרב יצחק מרוה – דיין
העובדות:
הצדדים נישאו בשנת 1991 .הבעל טען כי אינם חיים יחד לאור עזיבת
האשה את הבית ומגוריה בבית אביה, ולפיכך ביקש להתגרש, בעוד
שהאשה ביקשה שלו“ב. עוד טען הבעל כי האשה סובלת ממחלת
נפש מזה זמן רב, מסרבת לקבל טיפול תרופתי ואיננה מתפקדת
לרבות אי קיום חיי אישות מזה 3 שנים. הבעל ציין כי לא ידע על
מצבה הנפשי של האשה לפני הנישואין, וכי עובדה זו הוסתרה מפניו
על ידי בני משפחתה של האשה. האשה מצידה טוענת כי אי קיום חיי
אישות הנו בעטיו של הבעל, כי היא נוטלת את הטיפול התרופתי וכי
אין בסיס לתביעת הבעל.
בית הדין קיבל תסקירים ועדויות משירותי הרווחה וממטפל
משפחתי שהכיר את המשפחה, ומעדויותיהם התרשם כי מצבה
הנפשי של האשה קשה. בית הדין קבע כי האשה חולה במחלת נפש
שאף החמירה.
נפסק:
בית הדין קובע כי יש לברר את הנקודות הבאות:
1 .האם יש להתיר לבעל לישא אשה שנייה, כאשר האשה אינה
מתפקדת כראוי בבית מחמת מחלת נפש.
סדרי דין
וראיות
6
בית הדין הרבני הגדול:
דיון א: הרב אליהו אברג‘יל – יו“ר
דיון ב: הרב דוד ברוך לאו – דיין
הרב א‘ אהרן כץ – דיין
הרב אליעזר איגרא – דיין
העובדות:
מדובר באשה שהייתה עגונה קרוב לעשרים שנה, מתוכן היה הבעל
אסיר בארה“ב משך שבע שנים. בשנת 2007 היא הגישה תביעת
גירושין בישראל. כדי שבית הדין יאפשר לו לעזוב את הארץ, העניק
הבעל לבית הדין הרשאת ’כתבו ותנו‘ למתן גט לאשתו בשמו אם לא
ישוב. הבעל שב אולם העלה דרישות שונות למתן הגט. לאחר שעזב
את הארץ ולא שב, ביקשה האשה לקבל את הגט. בית הדין האזורי
סירב, בשל ספק אם אמירת הבעל בדיונים: ”אני לא אסכים לגרש
מבלי שאקבל את חלקי ברכוש“ מהווה ביטול השליחות.
בשנת 2012 סידר לה בית הדין הגדול גט, אולם סירב להוציא תעודת
גירושין שתאפשר לאשה להינשא שוב, זאת מתוך חשש לכשרות
הגט שסודר. נשיא בית הדין הגדול העביר את הטיפול בתיק לרב
אברג‘יל )להלן: דיון ראשון( שקבע כי הגט כשר ויש להוציא תעודת
נישואין. אולם, רק לאחר דיון נוסף )להלן: דיון שני( בבית הדין הגדול
הותרה האשה סופית.
נפסק:
באזורי:
לאחר הדיון והעיון בחומר שבתיק ביה״ד פוסק :
א. הבעל חייב לגרש את אשתו בג״פ.
ב. ביה״ד ידון בעניינים הכספיים לאחר הגט בהסכמת שני הצדדים.
ג. שני הצדדים יתנו ערבויות לקיום פסה״ד.
ד. דוחים את הבקשה ״לעשות שימוש ב׳כתבו ותנו׳ מטעמים
הלכתיים“.
כל זה לדעת הרוב. לדעת המיעוט, ביה״ד מציע לצדדים להתגרש.
בגדול:
דיון ראשון )הרב אברג‘יל(:
כבר מן התלמוד )גיטין לד ע“א( עולה שההלכה היא שגילוי דעת
בגט אינו כלום. וכפי שפסק הרמב“ם )הלכות גירושין פרק ו הלכה
כה(: ”מי ששלח גט לאשתו ובא שליח ואמר לו לא מצאתיה או לא
רצתה ליקח ואמר הבעל ברוך הטוב והמטיב או כיוצא בדברים אלו
שמשמען שאין בדעתו לגרשה שהרי הוא שמח בעכוב הגט, לא בטל
הגט אלא יתן ותהיה מגורשת, עד שיאמר לו בפירוש לא תתן או יבטל
בפירוש“. מדברי ראשונים ואחרונים עולה שרק ביטול מפורש של
הגט מועיל, אך לא אמירות כדוגמת ”לא אתן הגט“ וודאי שלא דברים
שבלב. כך, למשל, פסק מהר“י בירב )סימן כא, והסכימו מהר“ם
אלשיך והמבי“ט( כי ”אדם שבא לחכם ואמר לו אני רוצה ללכת
לארץ מרחקים ולהניח לאשתי גט לשתי שנים, ובשעת הכתיבה לא
הזכיר כלום מן התנאי וכו‘, אלא נתן לה גט כריתות ואמר לה הרי
את מגורשת ממני ומותרת לכל אדם. ועתה אומר הבעל שחשב
שבאותן דברים שאמר קודם כתיבת הגט שבזה די דכיון שגילה דעתו
מתחילה שהוא רוצה ליתן לשתי שנים שלא היה צורך לחזור ולומר
בשעת נתינת הגט שום דבר. והשיב שהגט ההוא גט כריתות, ואינה
צריכה להמתין אלא ג׳ חודשים, ואע״ג דגילה בדעתו מתחילה שהוא
רוצה ליתן גט לשתי שנים שגלוי דעתא בגיטא לאו מילתא היא“.
כן ראה שו“ת יביע אומר )ח“ה סימן טז( הפוסק שאמירת ”לא אתן
הגט“ אינה ביטולו ויכול לחזור ולגרש בו.
זאת ועוד, לפני כמה שנים היה בבית הדין מקרה בעל עובדות דומות
להפליא, ושם נקבע כי הגט כשר והאשה מותרת להינשא. פסק הדין
זכה להסכמתו של הרב עובדיה יוסף ושל רבנים חשובים נוספים
)ראה בשו“ת של ראב“ד פריס, הרב ירמיה מנחם הכהן, והרים הכהן
ח“ד סימנים פב-פג(.
”אשר על כן היוצא מדברינו להלכה ולמעשה, הואיל וכאשר הבעל
חתם על הרשאת כתבו ותנו לא הגביל זה בזמן, ואף שחזר כמה
פעמים בפני ביה״ד לא שמענו מעולם שביטל, וגם מה שאומר אני
לא אסכים להתגרש מבלי שאקבל חלקי ברכוש, הרי הוא לא דיבר
על עצם הגט, וגם לא השליחות, הרי במילים אלו אינו גורם שום
פסול בהרשאת כתבו ותנו שחתם ושמינה לכתוב גט לאשתו, אלא
שדבר זה עומד וקיים לעד ואינה מתבטלת. ובכן אחרי כמה שנים
שנאבדו עקבותיו ולא יודעים מה עלה בגורלו, טוב עשו ביה״ד הגדול
בזמנו לקיים את הרשאת כתבו ותנו ולמסור על פי זה גט לאשה,
להיות מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם.
אשר על כן המבקשת … היא גרושה מבעלה כדת וכדין ויש לאשר לה
ג“פ ומעב״ד ולהנפיק לה תעודת גירושין כנדרש, ומותרת היא לינשא
לכל גבר מלבד כהן כדמו״י. כאשר כבר הורה גבר בגוברין גאון עזנו
פאר הדור מרן רבי עובדיה יוסף זצ“ל“.
דיון שני:
)הרב לאו(
דבריו של הרב אברגי‘ל צריכים עיון. יש להבחין בין ביטול שליחות
שיכול להיעשות בדיבור בלבד לכולי עלמא ובין ביטול הגט עצמו
שאפשרות ביטולו בדיבור שנויה במחלוקת. חלק מהמקורות שהביא
הרב אברג‘יל נוגעים לביטול הגט, אולם המקרה שלנו הוא מקרה
של ביטול שליחות. מכל מקום, יש לקבל את דבריו לפיהם כבר מן
התלמוד עולה שביטול השליחות צריך להיות מפורש וגילוי דעת לאו
כלום הוא, כדברי השו“ע )אבן העזר קמא סב(: ”בד“א שהוא בטל,
כשביטלו בפירוש. אבל אם לא ביטלו בפירוש, אף על פי שגילה דעתו
שחפץ בביטולו, כגון שא“ל השליח: לא נתתיו לה עדיין, ואמר: ברוך
הטוב והמטיב, וכיוצא בזה, אינו בטל. ולא עוד אלא אפילו היה מחזר
לרוץ אחר השליח לבטלו, ולא הספיק להגיע אליו עד שתגיע לידה,
אינו בטל“. הנושא המורכב הזה נידון בידי כמה אחרונים ואין בכך
תמימות דעים אולם יש לקבוע שלא ניתן לבטל שליחות גט באופן
שאינו מפורש. כך למשל כותב הרב פראנק )שו“ת הר צבי אבה“ע
קס“ח( במקרה דומה לזה שלנו:
”עובדא הוה בגט שליחות, שנשלח הגט להעלותו לעיר אחרת כדי
לסדר שם מסירת הגט, וקודם מסירת הגט הודיע הבעל להרב בזה
הלשון, המתגרשת נתחייבה להחזיר לי את חפצי או תמורתם, ומכיון
שלא קבלתי אותם קודם המסירה, לכן אני מבקש שתודיע לאשה
שאינני יכול לקבל את הגט, ולא אקבל להבא. והרב המסדר לא
הודיע זה להמתגרשת, והגט נמסר לידה, משום דהרב המסדר ס“ל
דאין כאן חשש לביטול הגט, וקיבל תשובה מהגאב“ד דמיר הגאון ר‘
אברהם צבי הירש קמאי שחוכך בזה להחמיר. ונשאלתי לחוות דעתי
בענין זה.
והנה במה שהגאון דמיר זצ“ל רוצה להחמיר משום דבלשון הבעל
יש לפרש שהוא לשון ביטול. הנה יש לדון דמאי דקיי“ל ]גיטין ל“ד
ע“א[ גילוי דעתא בגיטא לאו מילתא, אין הטעם משום דאי אפשר
לפרשו דקא מכוין לביטול הגט, אלא אפילו בכהאי גוונא דהענין הוא
7
באזורי: תיק מס‘ 2/736527 ,ניתן ביום ד‘ תמוז תשע“א )13.7.6)
בגדול: תיק מס‘ 2/810379 ,ניתנו ביום כ“א אדר ב‘ תשע“ד )14.3.23 😉
ה‘ כסלו תשע“ו )15.11.17)
הופיעה: עו“ד שלומית ביר )לאשה(.
פסה“ד מתאים גם למדורים תנאים למתן הגט ורכוש.
למדור זה ראו גם פסקי הדין 6 ,7 ,8.
6 .פסיקה במצב בו יש מחלוקת הן על שאלת מקור
הכספים שהושקעו בדירה והן על השאלה לפי איזה דין
יפסוק בית הדין.
בית הדין הרבני האזורי פתח תקווה:
הרב י. יהודה גליק – אב״ד
הרב אליהו דוד רוזנטל – דיין
הרב בנימין לסרי – דיין
בית הדין הרבני הגדול:
הרב ציון בוארון – יו״ר
הרב א. אהרן כץ – דיין
הרב מיכאל עמוס – דיין
העובדות:
הצדדים נישאו בתשנ“ז. האשה תבעה גירושין וכרכה את המשמורת
והרכוש. בעילות הגירושין שהביאה אין בכדי לחייב הבעל בגט.
בתחילה הבעל הסכים להתגרש, אח“כ דרש שקודם יינתן פס“ד
בעניין הרכוש ורק אז יינתן הגט. הבעל דורש שהאשה תשיב לו את
מה שהשקיע בבית שרשום על שמה, והיא טוענת שכל הכספים
הגיעו מחשבונה. מחלוקת נוספת נוגעת לדין שיופעל על הרכוש.
האשה דורשת דין תורה )לדברי בית הדין: על פי העקרון ״בעל
שהוציא הוצאות על נכסי אשתו מה שהוציא הוציא ומה שאכל
אכל״( ואילו הבעל דרש לפסוק על פי חוק יחס“מ משום שהדירה
שימשה לחייהם המשותפים משך עשור. בית הדין ניסה להביא את
הצדדים להסכמה על הדין אך נכשל. האשה גם התנגדה לפשרה על
פי דין תורה.
נפסק:
באזורי:
דעה א:
”כשאנו באים לדון בענייני הרכוש כיון שלא קיבלו בקניין לדון עפ״י
חוק יחסי ממון איננו יכולים אלא לומר לבעל מה מגיע לו לפי ״דין
תורה״ באם יתגרשו ובזה דעתנו היא שהתביעות העיקריות שלו שהן
מחצית הבית… מחצית הסכום של 60 אלף דולר שהיה בבית. לפי
הדין אי אפשר לפסוק כדרישתו, זאת באם אנו דנים בממון כעניין
נפרד, אבל אם אנו דנים במכלול של תביעת הגירושין ללא שהוכחה
עילה והצורך להביא לפתרון צודק של בעיית הגירושין בהסכמה בין
קרוב לומר דרוצה לבטל את הגט, נמי אמרינן דגלוי דעתא בגיטא
לאו מילתא, וכל זמן שלא אמר בלשון מפורש שהוא רוצה לבטל,
שוב אמרינן דגלוי דעתא בגיטא לאו מילתא. וה“נ בנידון שלפנינו, כיון
שלא אמר בלשון מפורש שלא יתן את הגט לידי האשה, אין זה אלא
גילוי דעתא בגיטא“.
אולם ישנה עוד בעיה. הרב פראנק שם מחלק בין הלשון שנאמרה
באותו מקרה )”איני יכול לקבל את הגט“( ובין לשון ”איני רוצה לגרש“
שלדבריו היא לשון ברורה של ביטול שליחות. לאור זאת, יש לבחון
מה מעמדה של לשון ”אני לא אסכים לגרש“ בה נקט הבעל במקרה
דנן: האם זה שקול ללשון ’איני רוצה לגרש‘ או שמא מדובר בלשון
שמשמעה שאין זה ביטול גמור אלא הודעה על כוונה לעתיד, והיא
כגילוי דעת בעלמא. לכך יש לצרף את העובדה כי הדברים נאמרו תוך
כדי דיון בביה“ד ומתוך כעס, ואין בהם החלטה ברורה שלא לגרש
ללא הסכמה ממונית. מצד שני, ”הואיל ומלכתחילה לא רצה כלל
לגרש, ונאלץ לעשות זאת כדי לבטל צו עיכוב יציאה שהוצא כנגדו,
הרי מסתבר שאם יש לו אפשרות לבטל את השליחות בלי שישימו
לב לזה ]וכפי שאכן קרה, שלא הטילו עליו צו עיכוב יציאה חדש
בעקבות דבריו[, בודאי שרצונו לעשות זאת“.
”למסקנה נראה שאין לנו לדון אלא על פי הנראה לעיני הדיין כיצד
לפרש את לשונו, מבלי להשתמש בראיות צדדיות כאלו. אם כי
אפשר להתיר אשה זו ונסמוך שלשון עתיד אינה לשון שמגלה את
דעתו כעת, אלא היא כעין הצהרת כוונות מה בדעתו לעשות, וממילא
אין כאן ביטול גט כלל, והאשה רשאית להינשא, אף שקשה מאוד
לסמוך על חילוק דק כזה“.
פסק הדין הובא לעיני הרב ווזנר זצ“ל טרם פטירתו והוא הסכים כי
יש להתיר את האשה.
הרב איגרא:
דברי הבעל אינם ביטול שליחות. מעשים שבכל יום שבעל טוען
בבית הדין שלא יגרש עד שיוסדרו ענייני הרכוש, ולאחר מכן נאלץ
לצאת לחו“ל וחותם על הרשאת ’כתבו ותנו‘ שבה הוא למעשה אומר
כי אינו רוצה לגרש את אשתו, אולם אם לא ישוב יש לתת לה את
הגט. לדוגמה, בעל שנותן הרשאה משום שהוא רוצה לנסוע לאומן,
ושם הוא מתפלל בקולי קולות לשלו“ב בפני עשרות עדים. וכי יעלה
על הדעת כי הוא ביטל את השליחות?! בכלל, כל מציאות השליחות
של ’כתבו ותנו‘ מניחה שלא יתכן שכל מילה של הבעל בדבר אי רצונו
לגרש תבטל את המינוי.
”לסיכום למעשה התנהלו עם הבעל הנ״ל שני נתיבים: נתיב א.
דיונים על נתינת הגט הכוללים מו“מ כספי, חיוב בגט וכדו‘ שבו
הצהיר הבעל שכל זמן שלא ימלאו את דרישותיו לא יתן את הגט.
במסלול זה יש לדון הלכתית כפי שהאריך להתיר הרה״ר הרה״ג ד.
ב. לאו שליט״א.
ב. מסלול שני בו הבעל אמר מפורשות ואף נשבע על כך שאם לא
ישוב )אע“פ שהוא דורש דרישות כספיות ואוהב את אשתו( כתבו
ותנו את הגט לאשתי. על המינוי הנ״ל מעולם לא שמענו כל אמירה
של הבעל מעולם לביטול ההרשאה. וכפי שהביא בשו“ת הר צבי אבן
העזר סימן קסח“.
גם הרב רוזנטל שהיה מעורה בתיק אמר שמעולם לא בוטלו התנאים
של עיכוב היציאה שכללו ערבויות ו‘כתבו ותנו‘ ולדעתו לא היה
מאפשר את היציאה אילו היה חושב שההרשאה בטלה.
בכפוף לקיום הסכמת הצדדים לנהל את הדיון בביה“ד בנושאי
הרכוש, ביה“ד מאשר את הגט ומוציא תעודת גירושין.
רכוש
8
הצדדים ראוי שבית הדין יאמר את דברו בקשר למה שמגיע לבעל
עם הגירושין לפי ראות עינינו תביעותיו סבירות ואינן בגדר ״סחיטה״
וכפי שטוען ב״כ האשה. להתרשמותנו בקשר לענין הסכום של 30
אלף דולר שדורש הבעל לפי התמונה שנפרשה בדיונים, שהאשה
באה ממשפחה אמידה מסתבר שאין שם עניין של כספים משותפים,
אבל לגבי הבית בו גרים הצדדים וכעת רוצה האשה בהפסקת החיים
המשותפים ללא עילה כדין, ראוי לפצות את הבעל עם הגירושין“.
לכן יש לפסוק: הצדדים יתגרשו בהסכמה; האשה תפצה את הבעל
בסכום של %35 מערך הבית ותוותר על תביעת מדור לילדים;
המטלטלין יחולקו בהסכמה.
דעה ב:
”לאחר עיון בחומר שבתיק ובסיכומי הצדדים נראה שהמשנה
במסכת כתובות )דף ע״ט ע״ב( כבר עמדה על עניינם ומחלוקתם.
במשנה )שם( נאמר, בעל שהוציא הוצאות על נכסי אשתו אם אכל
אפילו קימעא, כלומר שנהנה מהנכס של האשה בו השקיע כספים
הרי מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל, דהיינו שכל ההוצאות
שהוציא על נכסיה אינו יכול לתובעם מכיון שבהשתמשות שלו
בנכס מחל והרי זו מתנה שנתן לאשה ואינו יכול לתבוע חזרה מתנה
שנתן בשעה שהקשר ביניהם היה תקין. ומבאר התוס׳ רי״ד במשנה
)שם( שאם בנה הבעל בתים על קרקע נכסי מלוג של אשתו הרי
אם אכל קמעא יפסיד את כל הוצאותיו“. לכאורה הדין יהיה שונה
כאשר מדובר במקרה בו האשה תובעת גירושין והבעל אינו מאלה
שכופין אותם לגרש. אולם לדעת המהר״א ששון בשו״ת תורת אמת
)סי׳ נה המובא בפד״ר כרך ד׳ עמ׳ 264 וכרך ה׳ בתחילתו ועוד( רק
באשה שהוכרזה כמורדת אמר הרי״ף שהבעל יקבל כל המתנות
כולל השקעות שהשקיע בנכסיה, אולם בלי שהוכרזה כמורדת הרי
אפילו אם היא תובעת הגירושין – יפסיד הבעל מה שהוציא על
נכסיה כנאמר במשנה. זאת ועוד, ”ובהיות שהכלל בדיני ממונות
הוא שהמוציא מחבירו עליו הראיה וההוכחות של הבעל להוצאות
שהוציא לא הוכחו באופן חד ומוחלט כשהאשה מציגה מסמכים
הסותרים את דבריו, וגם אילו היה מוכיח הוצאותיו הרי יכולה
האשה לומר קים לי כדברי התורת אמת הנ״ל וכדברי הגריש״א
זצ״ל )בפדרי״ם דלעיל(, הרי יש לדחות תביעתו הממונית של הבעל
להשבת הכספים שהשקיע בביתה של האשה. אך על דרך הפשרה
מציע בית הדין שהאשה תעביר לבעל סכום מסויים ובכך יסתיימו
טענותיהם ויסודר גט פיטורין ביניהם“.
דעה ג:
”עלינו לדון בתחילה מה טעמו של דין זה, שבעל שהוציא הוצאות על
נכסי אשתו ״מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל״. האם זה מטעם
תקנה שתיקנו חז״ל או מטעם מחילה או מתנה שמוחל או נותן הבעל
לאשתו. ונפקא מינא, בספק מורדת. שאם נאמר מטעם מחילה,
מכיון שהיא מוחזקת והזכויות רשומות על שמה במגרש ובבניה,
המוציא מחברו עליו הראיה. ואם נאמר מטעם תקנה, יש לומר שכל
שיש לנו ספק בתקנה העמידנה על עיקר הדין, כמבואר בפוסקים,
וכעין מה שכתב הרשב״א בתשובה )ח״ג סי׳ שצז( הובאו דבריו בב״י
)חו״מ סו״ס יג(“. מסתבר שיש מחלוקת ראשונים בשאלה זו וקשה
להכריע בה.
אולם, במקרה דנן התנהלות הבעל מלמדת שהוא לא התכוון לוותר
על מה שהוציא עבור נכסי האשה. הצדדים היו במריבה זמן ארוך
והבעל אף פתח בעבר תיק לשלו“ב, דבר המראה שלא היה בטוח
בהשקעותיו. בכזה מקרה, גם הטעם לדין ’מה שהוציא הוציא‘ –
’משום איבה‘ – אינו קיים, שהרי יש ביניהם איבה. הבעל גם יכול
לטעון שהוא סומך על שיטות ראשונים לפיהן דין זה הוא רק בהוצאות
חקלאיות אך לא בהוצאות על בניין. אף ניתן לסמוך על שיטת אמרי
נועם )חו“מ סו“ס ג( שדין זה אינו קיים בשיפוץ בית רעוע – ”דון מינא
ואוקי באתרין שדין השלמת בניית השלד ושיפוצו כדין בניית בית
רעוע שאינו ראוי למגורים כלל ודינו כיורד ברשות ויקבל כל הוצאותיו
שהוציא. וגם כאן בנידונינו נכונים דברי הרב אמרי נועם הנ״ל שראוי
לבית דין הצדק לפשר בין הצדדים“.
”בשולי הדברים יוער כי הבעל וב״כ טוענים לחלוקה שווה על פי הדין
האזרחי לפי חוק יחסי ממון, מכח מנהג המדינה שנהגו בחלוקת
הרכוש לחלוק על פי חוק יחסי ממון. אמנם גם בחוק וגם בפסיקה
אין הלכה פסוקה בסוגיא זו, בנידון שלפנינו שדירת המגורים רשומה
על שם האשה בלבד וגרו בה יחד כעשור, אם יש במצב זה להוכיח
על שיתוף והסכמה לחלוקה שווה בנכס. לכן, רואה בית הדין לנכון
לפשר ולגשר בין הצדדים וכפי שיבואר“.
לכן יש לפסוק: הצדדים יתגרשו בכפוף להסדרת העניינים הרכושיים;
האשה תמחל על כתובתה; כל צד יישאר בזכויות ובחובות הרשומות
על שמו; הדירה נשוא פסה“ד תרשם על שם שני הצדדים – %80
לאשה, %20 לבעל.
נפסק כדעה שלישית, למעט הסעיף לגבי הדירה – ”במקום האמור
שם יאמר ״האשה תשלם לבעל סך השוה ל%20 משווי הבית״ חיוב
זה ניתן בדעת רוב“.
בגדול:
שני הצדדים ערערו. הבעל ביקש למחוק את התביעה הרכושית
ובקשתו נדחתה, ”זאת כיון שהתביעה לגט לא נדחתה על ידנו, ביה״ד
רק קבע שלא הוכחה עילה לחיוב הבעל בגט אבל לא ניתנה החלטה
לדחיית התביעה, ולכן נשארה הסמכות להחליט ברכוש לביה״ד“.
עם זאת, בקשתו לעיכוב הליכים התקבלה ומועד סידור הגט בוטל,
אלא אם תהיה הסכמה בין הצדדים ואז הוא יסודר באותו יום.
לגבי תביעת הגירושין – כאמור, האשה תבעה גירושין, הם פרודים
כארבע שנים ואין ביניהם יחסי אישות. הבעיה היא שהבעל התנה
את מתן הגט בכך שקודם יינתן פס“ד לחלוקת הרכוש. ביה“ד מביא
את תסקיר פקידת הסעד וכן דו“ח של יועצת נישואין אליה פנתה
האשה. מדברי שתיהן עולה כי הבעל רוצה להתגרש, אלא שהוא
מעוניין שתנאיו יתמלאו. ביה“ד פוסק שהצדדים חייבים להתגרש על
פי דינו של רבינו ירוחם. על כן, האשה אינה זכאית לכתובתה. פסיקה
זו גם משליכה על דחיית טענת הבעל לחוסר סמכות לביה“ד, משום
שהוא פוסק שהם חייבים להתגרש.
לגבי הרכוש – ”ביה״ד סבור כי אף שייתכן שיש מקום להשיג על פסק
הדין על פי ההלכה אבל מאחר ויש כאן התנגשות עם החוק כידוע,
ועוד זאת שלפי דעת הרוב בבית הדין האזורי פסיקתו עולה בקנה
אחד עם החוק וההלכה, אין בית הדין הגדול רואה לנכון להתערב
בפסק הדין והערעור נדחה. בנוסף ערער הבעל על החלטת בית
הדין האזורי שקבע שהאשה תשלם לבעל %20 רק מערך הבית ולא
מהמגרש שרכשה האשה מלפני הנישואין. ביה״ד דוחה את ערעורו
של הבעל בטענה הזו, מאחר שברור שהמגרש רכשה האשה שנים
רבות לפני הנישואין, אם כן אין שום סיבה שלבעל ישנם זכויות
במגרש זה, ולכן הערעור נדחה“.
באזורי: תיק מס‘ 6/420778 ,ניתן ביום ט“ו תמוז תשע“ג )13.6.23)
בגדול: תיק מס‘ 2/842067 ,ניתן ביום כ“ו תמוז תשע“ד )14.7.24)
הופיעו: עו“ד אהרן בניסטי )לאשה(, עו“ד מיכאל וייס )לאיש(.
9
פסה“ד הראשון:
הרב שלמה משה עמאר – יו“ר
הרב ציון בוארון – דיין
הרב אליעזר איגרא – דיין
פסקי הדין הבאים:
הרב דוד ברוך לאו – יו“ר
הרב ציון אלגרבלי – דיין
הרב ישראל שחור – דיין
העובדות:
הצדדים נשואים למעלה מ-10 שנים ולהם 3 ילדים משותפים. הבעל
הגיש תביעת גירושין כרוכה. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת
לרכוש המשותף. בשנת 1999 העביר סבו של הבעל מגרש שהיה
בבעלותו לנכדיו, מחצית לבעל ומחצית לאחיו. המגרש נרשם על
שם האחים בחלקים שווים.
על המגרש רבץ חוב של 000,80 דולר ששולם על ידי אח הבעל ואביו.
על המגרש נבנה בניין בן שש דירות ללא רישיון ועומד נגדו צו הריסה.
בשנת 2000 לקח אבי הבעל הלוואה ע“ס 000,700 ש“ח ומשכן
לצורך כך את ביתו. בשנת 2002 החתים אבי הבעל את הבעל על
שטר משכון לפיו מושכנו מלוא זכויות הבעל בבניין והבעל התחייב
לשלם לאב סך של $000,250 בשטר המשכון. בשנת 2004 נכנסו
הצדדים לגור באחת הדירות, כאשר בסמוך לכך אבי הבעל החתים
את הבעל על חוזה שכירות בו נכתב שהצדדים שוכרים את הדירה
מאבי הבעל ושהוא בעל הזכויות בדירה. כחצי שנה לאחר מכן נכנס
אבי הבעל להתגורר באחת הדירות בבניין. בתחילת שנת 2006 מכר
אבי הבעל דירה אחרת שברשותו לצורך סיום הבנייה.
טענת הבעל היא כי היות ואביו השקיע כסף רב בבניית הבית
ופיתוחו, החתים אותו על שטר משכון וכן על חוזה שכירות הרי
שהזכויות בבניין שייכות לאביו. ביחס לקרקע עצמה הרי שמדובר
בקרקע שניתנה במתנה ולכן היא אינה נחשבת לנכס משותף.
טענת האשה היא כי אם אכן נכונה טענת הבעל כי הזכויות בבניין
שייכות לאביו הרי שאין לביה“ד סמכות לדון בנושא. לחילופין הבניין
שייך לבעל והוא נחשב לרכוש משותף. הוצג מסמך שמלמד שהאב
לקח משכנתא אך לא הובאה ראיה שהכסף הושקע בבניין. כן הוצג
שטר משכון בלבד ולא הוצג שטר הלוואה. גם אם נאמר שהייתה
הלוואה הרי שהבעל הודה שדמי השכירות ששולמו מהשכרת
דירות אחרות בבניין הועברו לאביו. לדעת האשה חוזה השכירות
הינו פיקטיבי והתשלומים הם החזר הלוואה בלבד. כן לפי חוק
המקרקעין הבעל רשום כבעלים ועל פי החוק הוא נחשב לבעלים
של כל המחובר להם.
נפסק באזורי:
דעת הרוב:
הבעל טוען שהגורם העיקרי למתח ביניהם הוא המגורים של בני הזוג
באותו בניין עם הוריו ואחותו, כאשר האשה מתנכרת להוריו ולאחותו
ולכן הוא תובע לעבור לגור במקום אחר או להתגרש. האשה אמרה
שהיא מעוניינת בשלום בית ואולם היא מסרבת לעזוב את הדירה
הנוכחית. לטענתה, היא לא רוצה לעקור את הילדים מהסביבה
המוכרת להם. האשה דחתה הצעת הבעל שישכרו דירה בישוב בו
הם גרים וכל הזכויות שיש לצדדים בענייני הרכוש יישארו ללא שינוי
ולא יפגעו מעצם המעבר לדירה אחרת. לאור סירוב האשה להצעה
פסק הדין מתאים גם למדורים:
עילות גירושין, תנאים למתן הגט, סדרי דין.
פסק הדין עוסק גם בנושאים: מאבקי סמכות, כתובה.
7 .מועד הקרע הראוי הוא ביום מתן פס“ד לגירושין ולא
בעת הגשת תביעת הגירושין.
בית-הדין הרבני פתח תקווה:
הרב י. יהודה גליק – אב“ד
נפסק:
התקיים דיון בין הצדדים בז‘ באייר. קרוב לתחילת הדיון ב“כ הצדדים
הסכימו להמשך הדיון בפני דיין יחיד. הם היו חלוקים בקביעת מועד
הקרע לאיזון המשאבים בין הצדדים. ב“כ הבעל )טען( שיש לקבוע
את פברואר 2014 – מועד הגשת תביעת הגירושין על ידי הבעל,
ומאידך לטענת ב“כ האשה יש לקבוע את המועד לחודש אוגוסט
2014 – המועד בו עזב הבעל את הבית. על מנת לאשש את טענת
ב“כ הבעל, צירף פסק דין שניתן בבית הדין הגדול בתיק אחר ביחס
לקביעת מועד הקרע לאיזון משאבי הצדדים. לענ“ד לפי ההלכה ראוי
לקבוע מועד הקרע ביום סידור הגט או מוקדם יותר למשל כאשר
דנים לפי ”דינא דמתיבתא“ שיש הרואים בכך הפסקת יחסי הממון
בין הצדדים שאז יש לחלק הרכוש בין הצדדים עוד לפני הגט וכמו
שכתב ב“חוט המשולש“, מלבד מקרים מיוחדים לפי שיקול דעת
ביה“ד, וכבר האריכו רבות בכך בפס“ד שהציגו בפנינו. המקרה דנן
אינו ”מקרה מיוחד“. לפי האמור היה זה נכון לקבוע מועד הקרע ליום
הדיון כ“ג באלול בו הודיע ביה“ד על החלטתו שיש להביא הצדדים
להתגרש. אולם כיון שצד האשה הסכים לאוגוסט, זו גם קביעתנו.
הוסכם שהאשה תקנה את חלק האיש בדירה המשותפת.
לאור האמור מחליטים:
1 .מועד הקרע הוא 1 אוגוסט 2014.
2 .תוך 30 יום )יוגש( מקבלת הדו"ח הסופי של האקטואר יגיעו
הצדדים להסכם קניית חלק האשה בדירה על ידי האשה.
3 .בהסכמת הצדדים במידה והאשה לא תפעל כאמור, נותנים בזה
צו לפירוק השיתוף בדירה.
4 .בקשר לדמי השימוש הראויים, צד האשה יגיש סיכומים )לא
יותר משלושה עמודים( תוך שבעה ימים. ב"כ הבעל יוכל להגיב
תוך 14 יום נוספים, באם יודיע מיד על רצונו בכך.
5 .דיון למעקב נקבע ליום רביעי ל' בסיון )17 יוני( בשעה 30:9.
תיק מס‘ 1/973754 ,ניתן ביום י‘ באייר התשע“ה )2015.4.29.)
הופיעו: עו“ד עדי רז ממרכז רקמן )לאשה(, עו“ד בני דון-יחיא )לאיש(.
פסה“ד מתאים גם למדור סדרי דין.
8 .זכויותיה של אשה ברכוש השייך לבעלה ולמשפחתו;
המשך דיון כשההרכב המקורי כבר אינו קיים.
בית הדין הרבני האזורי ירושלים:
הרב אברהם צבי שינפלד – אב“ד
הרב אליהו אברגי‘ל – דיין
הרב מרדכי טולידאנו – דיין
בית הדין הגדול:
10
זו הודיע הבעל כי הוא עומד על דעתו להתגרש. לאשה הוסבר כי
התעקשותה לגור באותו בנין עם משפחת הבעל תגרום לגירושין
והבעל צודק בדרישתו לא לגור בסמיכות כה קרובה למשפחתו, אך
האשה עמדה על דעתה, גם אם התוצאה תהיה גירושין.
האשה טענה כי על הורי הבעל לעבור דירה מכיוון שאין להם שום
זכות בבית והבניין לא שייך להם. לדעתנו עמדת האשה תלושה
מהמציאות ואינה סבירה לחלוטין. סב הבעל נתן את המגרש במתנה
לשני נכדיו, הורי הבעל מימנו את הבנייה של כל הבניין כולו ולמרות
זאת האשה סבורה שהם לא רשאים לגור בבניין שהם עצמם הקימו
בכספם? ברור שעם הלך מחשבה כזה אין לאשה כוונה לשלום בית
אלא למלחמה על נתח מהרכוש, כי הרי מיד לאחר הגירושין היא לא
תוכל בשום פנים ואופן להמשיך להתגורר באותו מקום, גם אם יקבע
שיש לה זכויות ממוניות כלשהן בדירה. לכן גם טענות האשה על מתן
יציבות לילדים אין בהן ממש.
יש לראות את האשה מורדת בפועל בבעל למעלה משנה לאור
פירודם. ור‘ פסה“ד של ביה“ד הגדול )פד“ר ז עמ‘ 111 )ודברי הגר“ח
פלאג‘י )חיים ושלום, ח“ב סי‘ קיב(. כן ידועים דברי רבינו ירוחם בשם
רבו שכאשר בני זוג אינם רוצים אחד את השני, והבעל מסרב לתת
גט, כופים אותו לגרש והאשה מפסידה תוספת הכתובה וכן עליה
להחזיר כל מה שנתן לה משלו )ר‘ פד“ר ו‘ עמ‘ 13 וכן כתב הגר“ח
אלגאזי בנתיבות משפט בשם תשובת הרשב“א(. כאשר שני הצדדים
מורדים זה על זה אין צורך להכרזה וההתראה הנעשים במורדת כפי
שביאר ביה“ד הגדול )פד“ר ח עמ‘ 323 .)כשם שהבעל אינו יכול לעגן
את אשתו, כך אין האשה יכולה לעגן את הבעל וקשה עיגונא דגברא
מעיגונא דאיתתא. ולכן יש לחייב את האשה בגירושין ואם אינה
רוצה כופין אותה להתגרש או מתירין לו לשאת אשה אחרת. בפתחי
תשובה )אה“ע א, יז( הביא שאפילו עיגון של שנה נחשב לעיגון
שיש להתיר בגללו לבעל לשאת אשה אחרת ובמיוחד כאשר מדובר
באנשים דתיים ולכן יש לחייב את האשה לקבל גט. למרות האמור,
אם האשה תודיע לבעל ולבית הדין תוך 15 יום שהיא מוכנה לעבור
לאלתר לדירה שכורה יוקפא פסק הדין על מנת לאפשר לצדדים
ניסיון נוסף לשלום בית שלא בקרבת משפחת הבעל.
דירת הצדדים – אין חולק שהמגרש ניתן ללא תמורה לבעל. האשה
אישרה שהיא לא שילמה דבר בעבור המגרש, וכן שהיא לא הייתה
בבנק כשנלקחה המשכנתא כן היא הודתה שלא הייתה מעורבת
בשום דבר הקשור לבניה. האשה אישרה שהבעל משלם לאביו שכר
דירה מידי חודש והאב משלם עם סכום זה את המשכנתא וכן כי
אבי הבעל משלם את הוצאות התחזוקה לבניין. לאור האמור ברור
שהמגרש והדירה שעליו הם של הבעל בלבד, מההסכם שעשה
הבעל עם אביו עולה בבירור שלא הייתה שום כוונה מצידו לשתף
את האשה ברכוש זה שלא נבנה מכספים משותפים של הצדדים.
משמורת הילדים – האשה תובעת משמורת על כל הילדים ואילו
הבעל תובע לקבל את משמורת שני הילדים בטענה שהוא רוצה
לחנך את הילדים לפי מסורת בית אבא והאשה שהיא גיורת ולא
תוכל לעשות זאת.
הבן הגדול הוא בן 13 ולכן יש לשמוע דעתו בנושא זה ובעניין שני
הילדים הקטנים יחליט ביה“ד לאחר קבלת תסקיר.
דעת המיעוט:
מאחר והאשה תובעת שלום בית ולא הוכח שהאשה מפרה אותו,
כאשר מאידך הבעל עזב את חדר השינה המשותף, הרי שאין לחייבה
בגט ולכן יש לחייב הבעל במזונות לאשה. וגם אם הבעל זכאי לדרוש
מהאשה להתגורר במקום אחר כדי שלא יפגעו יחסיו עם ההורים,
הרי שאין בזה להפסיד כתובה ומזונות כל עוד האשה לא הותרתה
ולא הוכח שהיא מפרה את שלום הבית. לכן יש לאפשר ניסיון שלום
בית במגורים במקום אחר, באותם תנאי מגורים, תוך התראה שאם
האשה לא תעבור להתגורר באותה הדירה יראה זאת ביה“ד כהפרת
שלום הבית.
בית הדין הגדול
דיון ראשון:
הוגש ערעור על ידי האשה על החלטת ביה“ד האזורי בעניין הקביעה
כי האשה מורדת ובעניין חלוקת הרכוש. ב“כ האשה הודיעה כי היא
מסכימה לרדת מטענת המורדת.
טענת הבעל היא כי מאחר והמגרש ניתן במתנה לבעל והבניין כולו
נבנה מכספי האב אין לאשה חלק בו ע“פ חוק יחסי ממון. יש לדון
בדבר זה: א. במגרש שלא ברור שניתן כולו במתנה שהרי הבעל
ואחיו שילמו לסב סך של 000,80 דולר, אשר שולם על ידי האחים
ממשאבים שונים. אולם ברור ששולם חלק בהלוואות שהבעל קיבל
על עצמו לשלם. ב. בבית עצמו אין ספק שהבעל קיבל זאת בהלוואה
בסך 000,250 דולר שעליו לפרוע. ג. כמובן נראה שהחלוקה שהאח
משלם 000,4 ש“ח בפרעון הלוואה והבעל משלם את אותו הסכום
כשכר דירה על הבניין הרשום על שמו נראית מופרכת ויותר מסתבר
שגם זה פירעון ההלוואה ורק נקרא אחרת כדי לפגוע בזכויות האשה.
איך שלא יהיה יוצא שהבעל קיבל הלוואה מאביו על סך 000,250
דולר אותה הוא פורע כל חודש ממשכורותיו השוטפות ומדוע שלא
יחשב הדבר כרכוש משותף? אין ספק ששווי מחצית הבניין הוא
הרבה יותר גדול מסך החוב ויש לקחת שמאי שיישום את הבניין
פחות ההלוואה ואת היתרה יש לחלק בין בני הזוג בשווה. יתכן
וחלק מן הרכוש הנ“ל היה מתנה אבל ללא כל צל של ספק חלקו מן
המשאבים המשותפים העומדים לכיסוי ההלוואה, אותה נטל הבעל
מאביו. לסיכום, על הצדדים להמציא שמאות עדכנית על שווי חלקו
של הבעל בבניין ולאחר קבלתה יכריע ביה“ד בגובה התשלום המגיע
לאשה.
דיונים שני-רביעי:
1 .בערעור שלפנינו התקיים דיון בפני ההרכב הקודם וניתן פס“ד
על ידו. ב“כ הבעל הגישה בקשה לעיון מחדש ובהחלטת ההרכב
הקודם נקבע מועד לדיון. בינתיים פרש יו“ר ההרכב הקודם
ומזכירות ביה“ד קבעה את הדיון להרכב הנוכחי. התקיימו שני
דיונים ארוכים בפני הרכב זה וניסיונות להביא את הצדדים
להסכמות לא צלחו. כעת בטרם מתן פס“ד ולמען הזהירות ביה“ד
פונה לצדדים להודיע האם ישנה הסכמה שההרכב הנוכחי ייתן את
פסה“ד בשים לב לאופיה של העתירה ולנסיבות פרישת יו“ר של
ההרכב הקודם.
2 .התקבלו תגובות הצדדים בהתאם להחלטה דלעיל. ב“כ
המערערת מתנגדת שההרכב הנוכחי יעיין מחדש בהחלטת
ההרכב הקודם. מבקש לדחות את הבקשה לעיון מחדש על הסף
ומבקש שביה“ד בהרכב זה ימשיך על פי הפסק הקודם ויפסוק על
פי דו“ח שמאי.
בית הדין מבהיר כי לאחר שב“כ הבעל הגישה בקשה לעיון
מחדש, ביה“ד העביר הבקשה לתגובת המערערת ולאחר קבלת
התגובה ניתנה החלטה על ידי אחד מדייני ההרכב הקודם לקבוע
מועד לדיון. אין ספק שקביעה זו באה כמענה לבקשה לעיון
מחדש שכן לא ניתנה כל החלטה אחרת בנוגע לבקשה זו, ועל
כן ברור שההרכב הקודם קבע מועד לדיון שבו ידון בבקשה לעיון
.1 מעמדו של הסכם
11
מחדש, ולא כטענת ב“כ האשה. לאחר שנקבע מועד לדיון ולאחר
שיו“ר ההרכב הקודם פרש, העבירה המזכירות את הדיון להרכב
הנוכחי. התקיימו שני דיונים ארוכים בהם נטענו טענות לגופם
של דברים כאשר ב“כ המערערת לא הביע את התנגדותו שהדיון
יתנהל בהרכב זה כך שהיה ניתן לראות זאת כהסכמה מכללא.
טרם מתן פסה“ד ולמען הזהירות פנה ביה“ד לצדדים לקבל את
הסכמתם שהרכב זה יתן את פסה“ד וכעת התקבלה התנגדות
ב“כ המערערת ולכן מחליטים כי לאור התנגדות זו הרכב זה מנוע
על פי תקנות הדיון לתת החלטה. יש להחזיר את התיק להרכב
הקודם כאשר שני הדיינים שנותרו יצרפו אליהם דיין שלישי כפי
תקנה ע“א לתקנות הדיון וידונו בבקשה לדיון מחדש.
3 .לאחר העיון ובהעדר אפשרות לקיים דיון ע“י דייני ההרכב
המקורי ולאחר שנתקיימו דיונים בפני ההרכב, מוחלט כי פסה“ד
ינתן ע“י ההרכב הנוכחי. על הצדדים להגיש סיכומים.
דיון חמישי:
הרב לאו והרב אלגרבלי:
בנוגע לקרקע: לאור שטר ההעברה ברור שהקרקע ניתנה ללא
תמורה לבעל ולכן אין לאשה בה כל חלק.
בנוגע לדירה: מתוך המסמכים שהוצגו נראה שאבי הבעל הוא זה
שמימן את עלות הבניה. אולם הבעל הודה בפני ביה“ד שהייתה
הסכמה בינו לבין האב שיהיו לו זכויות בדירה באם ישלם את החוב
בסך 000,250 דולר, ועל כן החתים האב את הבעל שטר משכון. הרי
שבנוגע לדירה הייתה כאן הסכמה שהבעל ירכוש את הדירה תמורת
תשלום החוב על סך החוב לאב. ואף שהבעל סתר עצמו כמה
פעמים וטען שאין לו זכויות כלל הרי הלכה היא שאינו חוזר ומגיד
כמבואר בשו“ע חו“מ סי‘ פ סע‘ א. יוצא מהודאת הבעל שהדירה
נרכשה על ידו מאביו במהלך חיי הנישואין כאשר הבעל החל לשלם
לאביו החזרים חודשיים מכספו שנחשב לכסף משותף, כאשר סביר
להניח שניתנו לאב כהחזר הלוואה ולא כדמי שכירות. ולכן יש לקבוע
שמגיעה לאשה מחצית מזכויות הבעל על הדירה מכוח חוק יחסי
ממון.
בנוגע לשאר הבניין: בפס“ד קודם נקבע שלאשה מגיע רבע מכל
הבניין. ב“כ הבעל הגישה בקשה לעיון מחדש ונראה שהיא צודקת
בטענתה. ביה“ד הקודם הסתמך על כך שהבעל אמר בפניו כי ”הבניין
שלי ושל אחי“ אך לדעתנו אין לתפוס את הבעל על המילה וכוונתו
הייתה לדירה בלבד שכן מעיון בתיק הצדדים עולה שלאורך כל הדרך
הדו“ד בין הצדדים היה רק בנוגע לדירה ומעולם לא הועלתה הטענה
שמגיע לאשה מחצית מכל הבניין. בנוגע לס‘ 12 לחוק המקרקעין
הקובע שאין הפרדה בבעלות בין הקרקע לבין המחובר אליה, נראה
שחוק המקרקעין אינו נותן תשובה לשאלה מה זכותו של הבונה
על פי הסכם וברשות בעל הקרקע, ר‘ ע“א 90/809“ :כשמדובר
בבנייה על פי הסכם, יש כמובן לחפש את התשובה בהסכם עצמו.
כשההסכם אינו נותן תשובה מפורשת, יש לפרשו מתוכו או, כשהדבר
לא ניתן, מנסיבותיו, הכל לפי אומד הדעת של הצדדים“ בנד“ד כאשר
האב בנה בניין במשך מספר שנים על קרקע שרשומה על שם בנו
ולא טרח להעביר את הרישום על שמו, אין לנו אלא לקבוע שהאב
התכוון לתת מתנה לבנו ולהבטיח את עתידו, מלבד הדירה שאותה
נתן בדרך של מכירה לבנו. משום כך היות ויתרת הבניין ניתנה בדרך
של מתנה אין לאשה זכות מכוח חוק יחסי ממון. גם ע“פ הפסיקה
המאוחרת שכאשר ישנה כוונה לשיתוף ספציפי בנכס מגיע לאשה
זכויות לא נראה לאור נתוני התיק שקיימת כאן כוונה כזו כאשר בין
הצדדים הייתה הפרדה בין חשבונות הבנק והבעל ואביו עשו ככל
האפשר על מנת למדר את האשה מזכויות בנכס. נוסיף עוד כי לפי ס‘
8 לחוק יחסי ממון ביה“ד רשאי להורות על חלוקה לא שוויונית לפי
שיקול דעתו וכך נראה לנו בהתאם לנסיבות שתהיה חלוקת הרכוש.
אנו פוסקים שההחלטה הקודמת שקבעה לאשה מחצית גם מחלק
הבעל בבניין הינה טעות ולאשה יש מחצית הזכויות בדירה בלבד.
הרב שחור:
הגעתי לאותן מסקנות של חבריי. נכון הוא שהמגרש רשום על שם
הבעל ואחיו אך בפועל האב הוא שהשקיע כסף בבניין וככלל נוהג בו
כבעלים לכל דבר. יחד עם זאת ברור שהדירה בה מתגוררים הצדדים
היא שלהם, שהרי בפועל הבעל לא משלם את דמי השכירות.
לאי התשלום יכולים להיות שני הסברים או שהאב ויתר לבנו על
התשלום והוא הסתמך על שטר המשכון המחייב את הבן להחזיר
את כסף ההשקעה בבניין או שאי התשלום מצביע כי שטרות אלו
פיקטיביים ונועדו ליצור חוב מדומה כדי לשלול מהאשה זכויות
בדירה. אפשרות נוספת היא שמכיוון שהבן עובד בעסק משפחתי
והוא במעמד בכיר מאוד מחד אך מאידך שכרו נמוך מאוד ומסתבר
שזכותו בדירה היא חלק משכרו. מקובל אצלנו שבעסק משפחתי
לא ניתן לדבוק בנתונים המוצגים אלא יש להפעיל את השכל הישר.
מסתבר יותר שיש לקבל את עמדת האשה כי שטר המשכון וחוזה
השכירות נועדו להבריח נכסים מהאשה וברור שלאשה זכויות בדירה
מכוח חוק יחסי ממון. לכאורה לפי הרישום הפורמאלי מגיע לאשה
רק רבע מהדירה ואולם ברור לנו שאין לקבל את הרישום הפורמאלי
ויש לקבוע זכויות האשה לפי השכל הישר ולא לפי הרישום.
מן הראוי לקחת שמאי ולהעריך את שוויה של הדירה ואולם בנד“ד
מדובר בבניין שנבנה באופן לא חוקי ויש נגדו צו הריסה, המוריד
הרבה מערכו. מאידך ישנה סבירות גבוהה שהבית לא יהרס לעולם
חרף הצו. כמו כן יש כאן נכס משפחתי שלא עומד למכירה ויש לנו
בסיס לחשוש שהערכת השמאי תהיה נמוכה ואין זאת הדרך הראויה
לנהוג בה כלפי האשה ולקפחה, ולכן יש להפעיל את סעיף 8 לחוק
יחסי ממון ולקבוע שיש לתת לאשה תשלום ראוי שבו תוכל לרכוש
דירה צנועה באזור סביר למגורים. יש לקחת בחשבון שלאשה אין
קרובים בארץ שיכולו לסייע לה ואנו צופים שיהיה לה קשה לעמוד
בתשלומי המשכנתא ולכן לאחר בדיקה אנו קובעים כי הבעל חייב
לתת לאשה סך של 000,750 ש“ח. סכום זה כולל כל תביעה מצד
האשה, כמו“כ העברת הסכום לידי נאמן נותנת לבעל זכות לפנות
את האשה מהדירה ללא כל פיצוי כספי נוסף. יחד עם זאת אנו
סבורים שיש צורך ליצור מנגנון אשר יבטיח שהאשה תתפנה עם
קבלת הכסף ומשכך בשלב הראשון הכסף יופקד בנאמנות בידי באי
כוח הצדדים ובשלב השני הכסף יועבר לאשה עם סידור הגט ופינוי
הדירה.
הרב לאו והרב אלגרבלי: לאחר העיון מצטרפים לדברי הרה“ג
שחור.
באזורי: תיק מס‘ 6/692159 ,ניתן ביום ז‘ אלול תשע“א )11.9.6 😉
בגדול: תיק מס‘ 1/863720 ,ההחלטות ניתנו בימים: ט“ז סיון תשע“ב
)12.6.6 ;)כ“ד בניסן תשע“ד )14.4.29 ;)כ“ז באייר תשע“ד )14.5.27 😉
ז‘ תשרי תשע“ה )14.10.1 ;)כ‘ אדר תשע“ה )15.3.11.)
הופיעו: עו“ד אמיר רוט. לערעור הצטרפה עו“ד אסנת קרפלוס
ולאחר מכן עו“ד אוסנת פרינץ )מרכז רקמן( )לאשה(;
טו“ר ועו“ד שרה מרקוביץ )לאיש(.
פסה“ד מתאים גם למדורים עילות גירושין וסדרי דין.
למדור זה ראו גם פס“ד 5 .
12
המרכז לקידום מעמד האשה ע"ש רות ועמנואל רקמן בפקולטה למשפטים שבאוניברסיטת
בר-אילן הוקם מתוך רצון להשפיע על מעמד האשה בחברה הישראלית באמצעות קידום ידע
ומחקר ודרך פעילות מעשית וישומית.
המרכז עורך ומפרסם מחקרים וניירות עמדה בנושאים הנוגעים לנשים בישראל ומעמדן,
מפרסם פסקי דין רבניים, פועל לשינוי חברתי על ידי יזום וקידום חקיקה ושינוי מדיניות ציבורית.
כמו כן עורך המרכז כנסים בתחום דיני המשפחה וביניהם הכנס השנתי לענייני נשים, משפחה ומשפט בישראל, ופרויקטים שונים,
כגון פרויקט פא"י )פיקוח אכיפה וישום(.
המרכז תומך ושותף פעיל במאבק למען העגונות ומסורבות הגט בין היתר באמצעות פעילות ב"עיקר" – הקואליציה הבינלאומית
לזכויות העגונה ומסורבת הגט.
במסגרת מעורבותו בחברה הישראלית ותרומתו לה מממן המרכז את ייצוגן המשפטי של נשים בבית הדין הרבני ובבית המשפט
לעניני משפחה. הסיוע המשפטי מתבצע במסגרת קורס קליני לסיוע משפטי בפקולטה למשפטים, הכולל לימוד תיאורטי ועבודה
מעשית בליווי התיקים המשפטיים.
המרכז לקידום מעמד האשה ע"ש רות ועמנואל רקמן
הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר-אילן
רמת-גן 5290002
דוא"ל המערכת: com.rackmancenter@dvd
טל: 5318895-03
פקס: 7360499-03
אתר: com.rackmancenter.www
דוא"ל המרכז: il.ac.biu.mail@center.rackman
פסקי דין רבניים בנושאי משפחה
הדין והדיין
סיון תשע"ו, יוני גליון מס' Matters Family in Decisions Court Rabbinical 2016
בנושאי משפחה פסקי דין רבניים בנושאי משפחה
42
דוא“ל המרכז: il.org.cwj@cwj
אתר: il.org.cwj.www
מרכז צדק לנשים הוא ארגון משפטי ציבורי שמטרתו לקדם ולהגן על זכותן של נשים לשוויון,
לכבוד ולצדק בדין הדתי במדינת ישראל.
מאז 2004 ,מייצג המרכז לקוחות במקרים של עגינות, ממזרות וגיור.
החזון של המרכז הוא מדינה יהודית ודמוקרטית שאיננה מתפשרת על עקרונות דמוקרטיים וזכויות אדם
לצד שמירה על מורשת ישראל. פרויקט הדגל של מרכז צדק לנשים הוא תביעות נזיקין כנגד סרבני גט.
אנו שמחים לחלוק מניסיונינו עם עורכי דין ולהעניק ייעוץ וסיוע משפטי ללא תשלום בתיקים
המקדמים את החזון שלנו.
מרכז צדק לנשים
עמק רפאים 43 ,ירושלים 9314102.
טל': 5664390-02 פקס: 5663317-02