תופעת האלימות נגד נשים בתוך המשפחה היא תופעה רחבת היקף בחברה הישראלית. מגילוייה הקיצוניים הוא רצח של נשים על ידי בן זוג או בן משפחה. אוזלת היד שמגלות רשויות האכיפה והחוק בפני התופעה מחייבת שינוי מערכתי עמוק הכולל שינוי תפיסתי בקרב כל העוסקים במלאכה.
מרכז רקמן פועל במספר ערוצים מרכזיים כדי להילחם בתופעה הפוגעת בנשים ובילדיהן העדים לאלימות זו. הדבר חשוב במיוחד בעת זו, בה קיימים מי שמכחישים את עצם התופעה או את היקפה הרחב, או שטוענים כי מדובר "בתלונות שווא" של נשים על מנת להשיג יתרונות בסכסוכי גירושין או משמורת.
בין היתר, אנו פועלות בכדי לקדם את הצטרפותה של מדינת ישראל לאמנת איסטנבול ("אמנת מועצת אירופה בדבר מניעה ומאבק באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה"), הנחשבת כיום לסטנדרט המקיף והראוי ביותר המפרט את כל הדרכים בהן יש לנקוט בכדי להיאבק בתופעת האלימות מבוססת המגדר נגד נשים.
מרכז רקמן קורא להצטרפות מדינת ישראל לאמנת מועצת אירופה למניעה ומאבק באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה (אמנת איסטנבול).
פרופ' רות הלפרין-קדרי, ראשת מרכז רקמן "האמנה היא אחד המנגנונים הבינלאומיים החשובים ביותר שקיימים כיום. היא יוצרת מערך מקיף, מסודר וברור של כל מה שמדינה צריכה לעשות כדי להיות במקום טוב יותר".
עו"ד קרן הורוביץ, מנכ"לית מרכז רקמן: "אמנת איסטנבול מביאה הזדמנות לשינוי, מציעה פתרון מקיף שכולל סנכרון בין המערכות השונות ומחויבות לעשייה משמעותית תחת פיקוח כחלק מהמאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים".
כחלק מהמאמץ ליישם את עקרונות האמנה בישראל חשוב לנו שכמה שיותר א/נשים יכירו אותה ולכן תרגמנו את הערך "אמנת איסטנבול" והוא זמין כעת בוויקיפדיה בעברית ותרגמנו גם את האמנה לעברית (תרגום לא רשמי).
אמנת מועצת אירופה למניעה ולמאבק באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה (המוכרת בשם אמנת איסטנבול) היא הסטנדרט הבינלאומי המקובל כיום בתחום הטיפול באלימות במשפחה. האמנה מתמקדת במניעת האלימות, הגנה על נפגעות ונפגעים והליכי תביעה, ענישה ופיקוח על הפוגעות והפוגעים ותיאום בין כל הגורמים.
45 מדינות כבר חתומות על האמנה והיא פתוחה להצטרפות בפני כל מדינה בעולם.
אנחנו קוראות גם למדינת ישראל לאמץ את האמנה, ליישם את הסטנדרטים הכלולים בה ולספק מענים להגנה על נשים מפני אלימות.
חשוב לדעת:
מעת לעת עולות טענות בעניין תלונות שווא של נשים כנגד גברים על אלימות במשפחה. עמדתנו היא כי גם אם התופעה קיימת, היא בטלה בשישים לעומת מקרי האלימות עצמם.
במקום להערים קשיים על האישה המתלוננת, על המדינה לאפשר לאשה הסובלת מאלימות בבית תנאים ראויים להתלונן על אלימות מצדו של בן זוגה, כאלה שיפיגו את חששותיה מקיום הפעולה. יש לזכור כי הגשת תלונה במשטרה על אלימות אינה הליך רגיל או פשוט מבחינת הקושי הנפשי של מגיש או מגישת התלונה. הדבר קשה שבעתיים כאשר התלונה מוגשת כנגד בן זוג או בן משפחה מאשר כנגד אדם זר. לא פעם הגשת תלונה עלולה גם להביא דווקא להסלמה ברמת האלימות. אין פלא שבמרבית המקרים קורבנות האלימות במשפחה אינם נוטים לדווח על הבעיה לגורמי הטיפול והאכיפה. על מנת להקל על נשים הסובלות מאלימות מבני זוגן, יש ליצור במשטרה אקלים נוח ומקבל שיאפשר לנשים להתלונן ללא חשש מתגובת נגד, ולא יערים עליהן קשיים נוספים מעבר לאלה שקיימים מעצם הסיטואציה, בין היתר בקיום החשש שתלונתה תיתפס כתלונת שווא. המצב הוא מצב חירום. גל מקרי הרצח ומעשי האלימות בתוך המשפחה מחייב את הפרקליטות והמשטרה לנקוט ברגישות ובשיקול דעת במקרים של תלונות על אלימות במשפחה בכלל ואלימות בין בני זוג בפרט.