גיליון 67 (ספטמבר 2024) של "הדין והדיין" – פסקי דין רבניים בנושאי משפחה יצא לאור.
שלוש הערות על פסקי הדין בגיליון שלפניכם:
1. חמשת פסקי הדין הראשונים עוסקים בסוגיית הכתובה. אם עיון בפסיקה מן
העבר מלמד כי הדיון בתביעות כתובה היה נדיר למדי (בפרט משום שהנוהג בבתי
הדין היה שעל האשה לוותר על כתובתה טרם מתן הגט), הרי שמצב זה השתנה
באופן דרמטי לאורך השנים (ראו על כך בתיק (גדול) 1149772/9). עיון בנתונים
שבאתר בתי הדין מלמד כי יותר ויותר נשים תובעות את כתובתן. כך, אם בשנת
2010 נפתחו 864 תביעות לכתובה, הרי שבשנת 2023 מדובר ב-1974 תביעות
(הגידול במספר תיקי הגירושין הוא קטן לאין שיעור).
2. פס"ד מס' 6 עוסק במקרה בו סירב יבם לבצע חליצה לאלמנת אחיו, וזאת גם
לאחר שנסחטה לוותר על ירושת בעלה המגיעה לה על פי חוק. ביה"ד זיהה כי מי
שעומד מאחורי הסירוב הוא אביהם של האחים, ולכן החליט לנקוט כלפיו בסנקציה
מכח ביזיון בית דין. כפי שאנו מציינים שם, בפועל החליצה בוצעה ולא היה צורך
בהפעלת הסנקציה. עם זאת, יש מקום להסתפק בשאלה מה היה קורה אילו היה
נדרש מ"מ נשיא בית המשפט העליון לאשר סנקציה זו (כפי שנדרש בסעיף 7א(ב)
לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון)). זאת משום שעמדת הנשיאה חיות
הייתה שהפעלת צווים מכח ביזיון בית דין תתאפשר רק לאחר כישלונם של צווי
הגבלה שהוטלו מכח חוק קיום פסקי דין של גירושין (ראו, למשל, בש"פ 8644/17).
במקרה דנן לא הוטלו הגבלות כלשהן על היבם (שהיה בגיר).
3. מעניין לעניין. לאחרונה התקבל תיקון מספר 9 לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי
דין של גירושין). אחד הויכוחים המרכזיים שהתנהלו בועדת החוקה סביב התיקון נגע
לסעיף בהצעת החוק שהציע כי סעיף 1(ב) ישונה וייאמר בו כי צווי הגבלה יוטלו רק
בפסיקות בלשון "כפייה, חובה ומצווה", והמילים "הצעה או לשון אחרת" יושמטו
ממנו. הנימוק בדברי ההסבר היה שממילא לא מוטלות סנקציות בפסקי דין שהם
פחות מ'מצווה'. בסופו של דבר נקבע נוסח שונה לסעיף, אולם על רקע הטיעון של
הצעת החוק מעניין לראות את פס"ד מס' 10 הקובע כי אכן "לדעת חלק מבתי הדין
ניתן להטיל הרחקות דר"ת גם על החלטה שהיא בדרגת 'המלצה'".
בגיליון מופיעים פסקי דין בנושאים: כתובה, עילות גירושין, צווי הגבלה, ילדים, סדרי דין.
לקריאת גיליון 67 של "הדין והדיין" פסקי דין רבניים בנושאי משפחה, בהוצאת מרכז רקמן.
