סרבנות גט – במערכת הזוגית ההלכתית לאיש יש כח מוחלט על חירותה של האשה

סרבנות גט – במערכת הזוגית ההלכתית לאיש יש כח מוחלט על חירותה של האשה

בחודש שעבר פורסם בגיליון השילוח מאמר מאת  עו"ד דוד ברלינר ועו"ד יואב מאז"ה בנושא סרבנות גט במאה ה-21.

המאמר דן בשתי טענות עיקריות:

הראשונה – מספר מקרי סרבנות הגט בארץ נמוך, לכאורה, בהרבה ממה שנדמה. המחברים טוענים כי אל מול הנתונים שמפרסמים ארגוני נשים בדבר עשרות אלפי נשים מסורבות גט בישראל, מצביעים הפרסומים הרשמיים של הנהלת בתי הדין הרבניים על עשרות עד כמה מאות מקרים של סרבנות גט בלבד.

הטענה השנייה אותה מעלים המחברים היא כי חלו תמורות מרחיקות לכת ביחס הממסד לתופעת סרבנות הגט – החוק כעת מרחיב את הסנקציות על סרבנות ומעניק את הסמכות להפעילן ישירות בידי בתי הדין.

אשר לטענה הראשונה  בדבר הפער בין הנתונים, תמוה בעיננו כיצד נעלם מעיני המחברים מאמרה של פרופ' רות הלפרין קדרי – סוד הנשים הנעלמות – אשר מנתח לעומק את הנתונים ומספק הסבר מפורט לסיבות השונות בגינן קיימים הפערים, בין השאר עשרות אלפי מקרים של סרבנות גט שלא מגיעים בכלל  לבית הדין מכיוון שהנשים מותרות מראש על זכויותיהן כדי לזכות בגט או מוותרות על חירותן ונשארות בנישואין מחשש לסחטנות שתופעל כנגדן.

המחברים מוסיפים ומסבירים כי ישנה אי הסכמה לגבי ההגדרה המדויקת של סרבנות גט ולכן קיים קושי באיסוף הנתונים ובמדידה של התופעה. אכן, בהיעדר הגדרה משפטית-הלכתית מקובלת לסרבנות גט קשה לעמוד על הקף התופעה. היעדר ההגדרה, אגב, אינו גזירה משמיים אלא נובע בחלקו מאי-יכולת או אי-רצון להסכים ובחלקו מאי-רצון לחשוף את ממדי הבעיה. הדבר דומה לתופעת האלימות במשפחה. כפי שכשם לעמוד על ממדי תופעת האלימות נגד נשים לא ניתן להסתפק בנתוני הרשעות בפלילים ובמספר התלונות במשטרה אלא פונים בדרך של סקר לקבוצת האוכלוסייה הנוגעת בדבר, כך גם ביחס לתופעת סרבנות הגט. לא ניתן להסתפק בנתונים רשמיים  כגון מספר המקרים בהם ניתן  פסק דין לגירושין ברמה של "חיוב", "כפייה" או "מצווה להתגרש", והגט לא סודר במועד שנקבע על ידי בית הדין  אלא יש לפנות אל הנשים עצמן וללמוד מהחוויה האישית שלהן. יתרה מכך, השאלה האמיתית איננה ״כמה מסורבות גט יש״. לא זהו לב העניין. לב העניין הוא יחסי הכוח הבלתי-שוויוניים המובנים אל תוך המערכת הזוגית ההלכתית, כאשר לאיש יש כוח מוחלט על חירותה של האשה, אותו הוא יכול לנצל לרעה, בחסות מערכת המשפט הישראלית וביה״ד הרבני. את הניצול לרעה של השליטה על הגט, תופעה אותה כינינו gett abuse , לא ניתן לאמוד בנתונים רשמיים, כיון שאין כאלה. כאן, כאמור, יש לפנות אל הנשים, וכך עשינו. תוצאות סקר שערכנו בשנת 2017 בשיתוף עם מכון גאוקרטוגרפיה ופורסם בדו שנתון הסטטיסטי שלנו בקרב  נשים יהודיות שמהוות מדגם מייצג באוכלוסייה, חשפו תמונה מבהילה למדי של דינמיקה מתמדת של סחטנות גלויה וסמויה המלווה את הליך הגירושין בישראל. הדינמיקה הזו היא הבעיה המרכזית. הליך הגירושין של זוגות יהודיים בישראל נתון בלעדית בידי מערכת בתי הדין הרבניים והמו"מ המלווה אותו נעשה בצילו של החוק היהודי. זהו חוק שמלכתחילה מעניק יתרון לגברים כבעלי זכות בלעדית לתת את הגט בעוד הנשים נתונות לחסדיהם. נשים מראש, עוד לפני שנאמרה המילה הראשונה בנושא גירושין, מתחילות את התהליך בעמדת נחיתות בעודן חשופות ללחץ וסחטנות מצד גברים שעלולים לנצל לרעה את החוק. לכן, גם אם מגיע זוג למעמד הגט כאשר השיג כבר, לכאורה, הסכמה, אין שום ראייה לכך שה"הסכמה" לא הושגה בסופו של מו"מ אשר נעשה תחת איום גלוי או סמוי מצד הגבר לסרבנות גט.

אשר לטענה השנייה, אכן מתרבות העדויות על כך שיותר דיינים מוכנים להפעיל סנקציות נגד בעלים סרבנים, ולעשות שימוש בעילות גירושין שבעבר נמנעו מלהפעילן (ראו דו"ח שלנו בנושא משנת 2011) . זוהי מגמה טובה וחשובה, אך  אנו מבקשות להבהיר כי שינוי זה הוא חלק מהישגי הפמיניזם הדתי ולא היה מתרחש ללא מסירותן לנושא ופעילותן המאומצת ורבת השנים של ארגוני נשים וביניהן מרכז רקמן לקידום מעמד האשה.

לסיכום, תופעת סרבנות הגט היא קשה ומורכבת. בכדי למגר אותה לא די בשינוי הגדרות או אופן המדידה וגם לא בהטלת סנקציות על סרבני גט. המציאות, בה מו"מ על גירושין בישראל מתנהל תוך פער מובנה ביחסי הכוחות ואפליית נשים היא זו שצריכה להשתנות.

לשיתוף:

דווקא עכשיו

דווקא עכשיו