ב-4 באוגוסט התקיים דיון ארוך וחשוב בבית המשפט העליון, בהרכב מורחב של תשעה שופטים. לדיון ישנן השלכות מרחיקות לכת על עתיד גבולות הפיקוח השיפוטי על פעולות בתי הדין הדתיים בישראל, ועל זכויותיהן של נשים בתחום דיני משפחה בישראל. בדיון התבקש בג"צ להכריע האם, בניגוד לעבר, תוכשר פסיקה רבנית המתעלמת מהדין האזרחי ופוגעת באופן קשה בזכויותיה של אשה לאחר 30 שנות נישואין.
במהלך הדיון העירה השופטת ברק-ארז כי בפועל עניין הנאמנות המינית מופעל רק נגד נשים, דבר בעייתי בפני עצמו. בנוסף, הקשתה על עוה״ד שייצג את האיש, מדוע – לצורך התחקות אחר כוונת השיתוף – יש מקום לבדוק רק עניינים של נאמנות מינית, ולא היבטים קשים אפשריים אחרים של מערכת יחסים זוגית, כגון התאכזרות, התעמרות כלכלית ועוד.
מרכז רקמן, שיזם את הבקשה לקיים דיון נוסף, ע"י עורכי הדין שי זילברברג ועדי רז, ובשיתוף עם עו"ד אייל מנחם, רואה בחומרה רבה את התעלמות בית הדין הרבני מהדין האזרחי בכלל, ומהלכת השיתוף הספציפי בפרט. המרכז קרא לבית המשפט להתערב, כפי שעשה במקרים קודמים, ובראשם בג״צ 1000/92 בבלי נ׳ בית הדין הרבני הגדול, בהם ביטל החלטות בתי הדין הרבניים אשר סתרו את הדין האזרחי, במיוחד בענייני רכוש.
מרכז רקמן מבקש להבהיר כי בלב הדיון ניצב עניין הרכוש ולא נושא של נאמנות מינית. לשאלות של נאמנות מינית לא אמורה להיות כל השלכה על זכויות רכושיות כפי שכבר קבע בית המשפט העליון בעבר, שאלות מתחום המוסר אינן מהוות שיקול במערך השיקולים לחלוקת הרכוש, שהיא סוגיה כלכלית ניטרלית אשר מוכרעת רק בהתאם לאמות מידה כלכליות. אלה המבקשים לטעון כי הדיון עסק בענייני מוסר וערכי המשפחה טועים ומסיטים את תשומת הלב מן העיקר שהוא, כאמור, אי ההכרה של בית הדין הרבני בדין האזרחי במדינת ישראל.
עו"ד שי זילברברג ועו"ד עדי רז ממרכז רקמן:
"נוכח אי ההכרה הנמשכת של בית הדין הרבני באותן הלכות אזרחיות שוויוניות המבטיחות את השוויון המהותי בין בני זוג, ושנקבעו לאורך שנים במערכת המשפט האזרחי, אנו סבורים כי בכך קעקע בית הדין הרבני את האפשרות כי ימשיך וידון בענייני השיתוף הספציפי, וראוי כי אלו ידונו בין כותלי בין המשפט לענייני משפחה, בלבד".
