השבוע פורסם פסק הדין בפרשה שנודעה בשם "בג"צ הבוגדת", בה מרכז רקמן ייצג את האשה (ביחד עם עו"ד איל מנחם) בבקשה לדיון נוסף בהרכב המורחב ובדיון עצמו.
משמעותו של פסק הדין הינה עצומה. פסק הדין קובע כי זכותה של אשה לקבל מחצית מדירת המגורים של המשפחה הינה זכות מהותית-קניינית, אשר אינה תלויה ברישום הפורמלי של דירת המגורים, ובשאלה מי הביא אותה לשימושו של התא המשפחתי.
ברור אם כן שלא ניתן לשלול זכות קניינית זו, גם במקרה ובו בני הזוג נפרדו על רקע בגידה. בית המשפט העליון הכיר בכך שזכותה של בת-הזוג למחצית הדירה התגבשה לאורך חייהם המשותפים של בני-הזוג , ואינה ניתנת לשלילה רטרואקטיבית. בכך הגן בית המשפט בצורה משמעותית על זכויות בן הזוג החלש, שעל פי רוב בא לנישואין ללא דירה, ועליה הוא מסתמך לאורך שנות הנישואין הארוכות.
על הפרשה: לאחר 30 שנות נישואין, עם התערערות היחסים, הגיש האיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני, אליה הוא כרך את ההכרעה בדבר חלוקת הרכוש של הצדדים. בית הדין הרבני האזורי, בהתאם להלכות המשפטיות שנפסקו על-ידי בית המשפט העליון (הלכת השיתוף הספציפי), קבע שהאשה זכאית למחצית מהבית שהיה רשום על-שם האיש ושבו התגוררו הצדדים משך רוב שנות נישואיהם,. האיש ערער לבית הדין הרבני הגדול ושם הוא העלה למרכז הדיון את הטענה כי האשה בגדה בו, בסמוך לסיום קשר הנישואין (טענה אשר הוכחשה על ידי האשה) ולכן אין היא זכאית לחלקה בבית המגורים המשפחתי. הערעור התקבל ובית הדין הרבני הגדול קבע כי בעקבות כך ששוכנע כי התקיימה בגידה לקראת סיום הקשר המשפחתי וב"התבסס על בגידה זו" לא מגיע לאשה לקבל חלק כלשהו מבית המגורים. האשה פנתה לבית המשפט העליון, ביושבו כבג״צ, בבקשה לבטל את פסיקת בית הדין הגדול, ואולם העתירה נדחתה, בדעת רוב.
מרכז רקמן סבר כי פסק הדין של בית המשפט העליון סותר הלכות משפטיות קודמות, ופנה, באמצעות עוה״ד שי זילברברג, עדי רז ובשיתוף עם עו"ד איל מנחם, בבקשה לקיום דיון נוסף בתיק. בקשה לדיון נוסף הינה הליך נדיר, והתנאים לצורך קיומו של דיון זה, הינם נוקשים. עם זאת, נשיאת בית המשפט העליון הסכימה לקיים דיון נוסף בתיק, בפני הרכב מורחב של 9 שופטים.
שמחנו להתבשר היום כי ההרכב המורחב, קבע, בדעת רוב, כי יש להפוך את פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול, ובכך להשיב לאישה את זכאותה לקבלת חלקה בדירת המגורים, אשר נשלל ממנה, על ידי בית הדין הרבני הגדול.
בית המשפט העליון קבע בדבריו בצורה ברורה כי שאלת הנאמנות המינית מנותקת לחלוטין משאלת חלוקת הרכוש, שהיא שאלה אזרחית לחלוטין. שאלה אשר צריכה להיקבע בהתאם לחוק ולפסיקה האזרחיים, גם כאשר היא נידונה בין כותלי בית הדין הרבני.
קביעה זו הביאה את בית המשפט העליון למסקנה כי יש לבטל את פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול, שכן זה הסתמך על עניין הנאמנות המינית, וכן התעלם מההלכות הפסוקות של בית המשפט העליון בנושא.
עו"ד שי זילברברג, ממרכז רקמן:
פסק הדין חורג מעניינם של בני הזוג, שכן בעלי דין רבים מנהלים את ענייני חלוקת הרכוש המשותף בבית הדין הרבני, אשר החל בשנים האחרונות לערבב בין שאלת הנאמנות המינית לשאלת אופן חלוקת הרכוש. הדבר הפך לצערנו לשכיח יותר ויותר, ואנו נתקלים במקרים כגון אלו לעיתים תכופות. אנו תקווה כי פסק הדין שניתן היום יביא לעצירת מגמה מדאיגה זו, ויבהיר בצורה ברורה כי שאלת הנאמנות המינית אינה קשורה כלל לנושאים האזרחיים, כדוגמת חלוקת הרכוש.
פרופ' הלפרין קדרי, ראשת מרכז רקמן:
יש לברך על כך שבית-המשפט העליון התעשת, ובהרכב מורחב שינה את הפסיקה הקודמת אשר אישרה את עמדת בית-הדין הרבני הגדול. ההחלטה היום מבצרת מחדש את כפיפות בתי-הדין הרבניים לדין האזרחי, לזכויות האדם, ולעקרונות השוויון המגדרי בענייני הרכוש. חרף תוצאת פסק הדין החיובית והמעודדת, נראה כי בשלה העת להוציא את ענייני הרכוש מבתי הדין הרבניים, שכן כפי שמוכח ממקרה זה, וכן ממקרים קודמים וידועים, בית הדין מתקשה ליישם נכונה את הדין האזרחי, משיקולים אידיאולוגים ברורים, ולא ניתן לצפות מכל בעלת דין שתנהל הליכים משפטיים ממושכים בכדי לקבל הרכוש לו היא זכאית.
פרופ' רות הלפרין-קדרי, בראיון בערוץ 13, עו"ד שי זילברברג בראיון בכאן 11 ובכתבה בערוץ 12 על הפסיקה בפרשה שנודעה בשם "בג"ץ הבוגדת".
