הכוונה להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים תפגע כלכלית בנשים

בעניין מזונות ורכוש–

מרוץ הסמכויות מעצים את הנשק הטקטי שיכול להיות בידי גברים סרבני גט.

צריך לזכור שבבתי הדין הדתיים מכהנים רק גברים, שנסמכים על דין שעוצב ונוסח בידי גברים, ואשר תפיסתם היא ככלל שמרנית, למשל בכל מה שנוגע למשטור מיני. האם טוב לנשים להתדיין שם, גם אם במקרה קונקרטי הן יוכלו לקבל יותר? אם לסמוך על פסק הדין של בית הדין הרבני שקבע שניתן לפגוע רכושית במי שלא גילתה נאמנות מינית בנישואים – התשובה לכך שלילית.

 

בעניין הסמכות לדון בנושאים אזרחיים, ביניהם, סכסוכי עבודה–

הפגיעה הכלכלית בנשים היא כפולה: ראשית, בדין שיחול עליהן, שיכול לתת להן פחות ממה שיגיע להן בערכאה אזרחית. "דין תורה לא מכיר בזכויות עובדים למשל או בדיני העבודה המודרניים ודיני המגן בתחום, הדיינים לא לומדים משפטים ולא מכירים אותם.

שנית, בשל הלחץ שיכול להיות מופעל עליהן שיסכימו לדון בבית הדין הרבני ולא בבית המשפט האזרחי. הליכים על-פי הצעת החוק טעונים הסכמה של שני הצדדים, אך הסכמה שכזו עשויה להיות קלף מיקוח, ומי שלא רוצה למצוא את עצמה בבית הדין הרבני, יכולה לשלם מחיר כלכלי וחברתי על הסירוב.

 

לסיכום:

ה'אנד גיים' הוא הקמת מערכת שיפוט מקבילה לחלוטין שלכאורה תלויה בהסכמת הצדדים, אבל אנחנו יודעים מספיק על הסכמות כאלה כשיש לחצים חברתיים ופערי כוח אינהרנטיים בין הצדדים", טוענת הלפרין-קדרי. "במערכת הזו נשים לא קיימות בכלל. איך ייתכן שבמאה ה-21, מדינה שהיא דמוקרטיה ליברלית מרחיבה סמכות של מערכת שהיא מלכתחילה נטולת נשים לחלוטין?

 

(תמונת טקסט מתוך כתבה של נטע סרוסי בגלובס)