במבט על השנה שחלפה אנחנו בוחרות להתחיל בנימה חיובית, עד כמה שניתן, ולסקור, קודם כל, את ההישגים.
בחודשים הספורים בהם התקיימה פעילות של הכנסת עבדנו בצורה מאומצת, לקחנו חלק בלא מעט ישיבות (חלקן סוערות ביותר), הגשנו ניירות עמדה והיינו שותפות לניסוח הצעות חוק. לשמחתנו, לצד האתגרים הרבים היו גם הישגים, ביניהם, אישור החוק החשוב לשלילת אפוטרופסות מהורה בשל עבירה פלילית חמורה שאנחנו גאות להיות בין מי שקדמו אותו.
עם זאת, החוק שעבר הוא צעד אחד מרבים אחרים שנדרשים בשיפור טיפול המערכת המשפטית באלימות במשפחה: החל מהרחבת החוק על מנת שיספק הגנה רחבה יותר לילדים במקרים של הורה אלים שנאשם בעבירות ממדרג נמוך יותר או הורה שפגע מינית בילדים וכן יש לדאוג להתייחסות החוק גם במקרים בהם האלימות לא מגיעה לידי כתב אישום והרשעה, המשך בקידום פיקוח אלקטרוני על מי שהוצא נגדו צו הגנה וקיים ממנו חשש משמעותי ועוד ועוד.
מעל לכל, הבהירו לנו אירועי השנה החולפת – התגברות האלימות המגדרית, אזלת היד של המערכות במיגורה והקולות שמאיימים להצעיד את המדינה לאחור בכל הקשור בזכויות נשים ושוויון מגדרי – כי הגיע הזמן לשנות את כללי המשחק.
הגיע הזמן לפתרון כלל מערכתי מקיף שיחייב את המדינה להגן על נשים. פתרון כמו זה המוצע באמנת מועצת אירופה למניעה ומאבק באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה (אמנת איסטנבול). לכן, אחת המטרות המרכזיות שאנו מציבות לעצמנו לשנה הקרובה היא קריאה להצטרפות מדינה ישראל לאמנה ויישום עקרונותיה בדבר מניעת אלימות, הגנה על הנפגעות והנפגעים ממנה, תמיכה בהם וטיפול ושיקום הפוגעים ומיצוי הליכים משפטיים.
בפתחו של סגר שלישי, תוך חשש כבד מאיום הפגיעה הנוספת המרחף מעל ראשיהן של נשים אנו מביעות תקווה שהשנה האזרחית הבאה תהיה טובה יותר עבורן ועבור כולם.
