הכשרת שופטים ודיינים היא מפתח חשוב לייצר שינוי באופן בו מטופלת האלימות במשפחה.
שתי דוגמאות מטרידות לעמדות שהביעו לאחרונה דיינים בבתי הדין :
אשה התגרשה מבן זוג שהורשע בעבירות אלימות נגדה ובעבירות מין קשות נגד משפחתו וחברותיה של בתו ונידון ל-25 שנות מאסר. דעת הרוב העניקה לאשה את מלוא כתובתה עם הצמדה אך אי אפשר להתעלם מדעת המיעוט המדאיגה. לטענת דיין דעת המיעוט, בית הדין לא יכול לסמוך על פסיקת בית המשפט שהרשיע את הבעל. וכיוון שאי אפשר לסמוך, קיים ספק. כל זמן שקיים ספק לא ניתן לפסוק לאשה את מלוא כתובתה והיא תקבל את הסכום המקורי בלבד, 240 ₪.
מעבר למשמעות החמורה שיש לטענות שכאלה כלפי האשה במקרה הזה יש כאן סכנה נוספת, רחבה הרבה יותר. האם נשים וילדים נפגעי אלימות יוענשו פעמיים – בית הדין גם יטיל ספק בעצם הפגיעה וגם ישאיר אותם בחוסר כל?
במקרה נוסף קבע דיין באופן קטיגורי, כי, לדבריו על פי מחקרים שונים, "הרוב המוחלט של תלונות אשה כנגד בעלה טרום גירושין הינן תלונות שווא שנועדו להרוויח ׳נקודות׳ במאבק הגירושין והמשמורת".
בהתאם לנתוני מרכז המחקר של הכנסת 30,000 תיקים על אלימות במשפחה נפתחו בשנים 2018-2019 ומגיפת הקורונה רק החריפה את הבעיה. מקרים רבים של אלימות במשפחה לא מגיעים בכלל לכדי תלונה. הגשת תלונה ובמיוחד כנגד בן זוג היא פעולה מורכבת וקשה ולעיתים אפשרית רק לאחר הפרידה. טענת הדיין כאילו רב רובה של בעיית האלימות במשפחה כשהיא מדווחת בסמוך לגירושין מופרכת ומושתת על תלונות שווא מעידה על חוסר בקיאות בדינמיקה של אלימות במשפחה ובמציאות הקיימת במדינת ישראל.
אנו קוראות להנהלת בתי הדין הרבניים והנהלת בתי המשפט לחייב את כלל היושבים בדין לעבור השתלמויות מקיפות בנושא אלימות במשפחה ואלימות כנגד נשים. לא מספיק לומר לנשים שהם צריכות להתלונן על אלימות במשפחה. צריך לפעול כדי שהמערכת תדע לטפל ולתת מעטפת לנפגעות האלימות.
