השבוע, בתענית אסתר, חל יום העגונה. ביום הזה ליבנו עם נשים רבות – עגונות ומסורבות גט – ברחבי מדינת ישראל, אך גם בעולם היהודי כולו, אשר אינן יכולות להשתחרר מכבלי נישואיהן ולצאת לחופשי.
מספרן של העגונות ומסורבות הגט אינו ידוע והוא נובע מההגדרה השונה שניתנת למונחים אלו (שכמו תמיד, נקבעת על ידי בעלי אינטרסים באומדן) וכוללת ממאות נשים ועד לאלפי אלפים של נשים. חדשות לבקרים אנו במרכז רקמן נדרשות להגדיר את המספר האמיתי של עגונות ומסורבות גט, לכמת את התופעה, להתפלמס מי אינה שייכת למועדון היוקרתי או מי בזכות סרבנותו של בעלה קנתה לה כרטיס כניסה. הגדרת היקף התופעה אינו מעניינן של אותן נשים החולמות על החופש. כל עוד אישה אחת נלחמת על חירותה האישית, על זכותה לסיים את נישואיה על פי בקשתה, העוול הוא גדול. הפגיעה בחרות הפרט, בזכות הבסיסית של בחירה, היא עצומה. הסכנה של כל אישה נשואה להפוך לעגונה או מסורבת גט במציאות חיינו המודרנית היא אינה נתפסת. המציאות המשפטית בישראל, המקנה לבעל את הכוח הבלעדי למתן גט והמחייבת כל אישה יהודייה בישראל הרוצה הכרה רשמית של מדינת ישראל בנישואיה, להינשא ולהתגרש דרך הרבנות. כלומר, החוק הישראלי קובע שלבתי הדין הדתיים (כשמדובר ביהודים אזי בתי הדין הרבניים) יש סמכות בלעדית בכל הנוגע לנישואין ולגירושין. על-פי ההלכה, גט יכול להינתן רק מרצונו החופשי של הבעל. אם ניתן גט שלא מרצונו החופשי של הבעל הוא נחשב בימינו לפסול (דהיינו 'גט מעושה'). במקרים כאלו, האישה תלויה לחלוטין ברצונו של בעלה , אם ירצה, ייתן גט ואם לאו, הרי שהיא תישאר נשואה לו עד לאחרית הימים.
מכאן שכל אישה יהודיה נתונה בסכנה פוטנציאלית להפוך למסורבת גט. הדבר נשמע חמור – אך יש בכך מידה רבה של אמת. שיעור הגירושין הגבוה (25 אחוז מכלל הזוגות שנישאים, כ-10,000 תיקי גירושין הנפתחים מדי שנה בישראל) מגדיל הסיכוי והסכנה קיימת עבור כל אחת מאתנו. עגינות וסרבנות גט אינה מנת חלקה של שכבה אחת באוכלסייה, עדה אחת, שכבה סוציואקונומית אחת, היא תופעת העלולה לפגוע בכולנו!
לפי ההלכה הקלאסית עגונה היא אשה שבעלה נעלם לא ידוע אם הוא חי או מת. הבעיה, האישה עדיין נחשבת אשת איש כל זמן שלא הוכח (באמצעים מקלים) שהאדם מת. לכן היא אינה יכולה להינשא שנית או לבנות משפחה חדשה. אותה הגדרה חלה גם לגבי אשה שבעלה אינו כשיר למתן גט. בבתי דין הרבניים בישראל של היום, נשים שבעליהן עזבו את המדינה ומסרבים לגרש את האשה גם הן נחשבות כעגונות, אפילו אם ידוע שהוא חי ומה מקום הימצאו.
מסורבת גט היא אשה שבעלה מצוי במקום ידוע אך הוא מסרב לתת את הגט. כלומר, זו אשה שבעלה מסרב לגרש אותה. בשנים האחרונות גם נשים אלו גם נקראות עגונות בפי הצבור.
תופעה זו התפשטה לממדים מדאיגים בעידן המודרני וגברים רבים הן מתוך נקמנות, הן רצון להשיג זכויות ממוניות והן מתוך עצת עורכי דינם מסרבים לתת גט לנשותיהן. סרבן הגט גורם לאשתו, ילדיו, קרוביו ולו עצמו עגמת נפש גדולה. עגמת נפש זו גוזלת מכולם כח נפשי ופיסי, זמן יקר ומרץ. סרבנות הגט מאריכה את ההליכים, מעסיקה את הערכאות המשפטיות ועולה למשלם המיסים כסף רב, כמובן מפרנסת את ציבור עורכי הדין, פוגעת בכושר השתכרותם של בני הזוג, ביציבותם הנפשית וביכולתם להמשיך הלאה בחייהם. המצב יכול להתדרדר עד כדי סחיטת הצד המבקש להתגרש. סרבן-הגט יכול להעמיד תנאים לא מציאותיים, שהצד המבקש אינו מסוגל למלא אפילו אם היה מסכים לדרישות מופרזות אלו. התנאים שהסרבן מציב עלולים לכלול כסף, רכוש או משמורת הילדים. יכול גם להיווצר מצב שסרבן-הגט אינו מציב תנאים כלל וכלל. הוא פשוט מסרב לגרש.
אולם עגינות וסרבנות גט אינה גזירת גורל. למעשה ניתן למנוע אותה לחלוטין מראש באפשרות אמיתית המקובלת הלכתית, שמטרתה לעגן את ההשקפה של הדדיות ושותפות אמיתית בזוגיות ובהפסקת הזוגיות, באמצעות חתימה על הסכם קדם-נישואין. (דוגמאות להסכם קדם הנישואין של מרכז רקמן-https://rackmancenter.com/) אולם גם אם לא חתמו בני הזוג על הסכם קדם נישואין, ניתן להתגבר על הקושי ולשחרר את האישה מכבליה. לא בכדי התופעה כמעט ולא הייתה קיימת בימים עברו, כאשר הקהילות היהודיות ידעו ל"הקיא" מעצמן את סרבו הגט ולהבהיר לו שבכל דרך אפשרית שדרכו אינה ראויה בעינהם ואם לא יפעל למתן גט לאשתו הרי שלא יוכל לחיות בתוכן.
בתי הדין הרבניים, ע"פ החוק בישראל רשאים להביא לכפיית גט ולהביא סוף לפרשיות העגומות. הבעיה של ימינו אפוא איננה שאין לבתי הדין כוח לכפות גט אלא שהם אינם מנצלים מספיק כוח זה. (לקריאת פרויקט פאי באתר רקמן – https://rackmancenter.com) גם היום יש אפשרות להפעיל נגד הבעל סנקציות. מדובר בסנקציות דתיות וחברתיות (מתוקף הרחקות דברינו תם) כגון: מניעת עלייה לתורה, אי-ספירה במניין וכד', ו/או בסנקציות אזרחיות (מתוקף 'חוק בתי דין רבניים' 1995) כגון: שלילת רישיון נהיגה ו/או רישיון מקצועי, הגבלת חשבון הבנק, עיכוב יציאה מהארץ, ואף מאסר. לכאורה יש כאן פתרון מספיק לבעיה אלא שבימינו אין בתי הדין מפעילים את כוחם זה אלא לעיתים רחוקות מדי, וגם זה אחרי שנים ארוכות של התמהמהות וסחבת. הבעיה אפוא איננה שאין כלי הלכתי וחוקי נגד הבעל אלא שאין עושים בו שימוש מספיק.
יתרה מזו, כאשר מגיעה האישה לבית הדין היא פוגשת לא פעם סחבת והססנות בפסיקה. דיינים חוששים לפסוק חיוב גט שמא אין כאן באמת עילה מוצדקת ובכך כפו על הבעל שאז הגט הוא גט פסול והאישה עלולה ללדת ממזרים. זאת ועוד, מכיוון שבית הדין אינו מעוניין להתערב, מעדיפים הדיינים לתת לבני הזוג להסדיר את ענייניהם בעצמם. המסר לאישה ברור – ותרי למען תקבלי את הגט. כאשר אישה מסרבת בטענה שזכויותיה אינן נשמרות היא זוכה בעצמה לכינוי סרבנית גט שכן בעצם אינה מוכנה לקבל את הגט הניתן לה על ידי בעלה. מצב זה מעודד לסחטנות – לא מדובר בבעל נקמן, אלים או שתלטן. ההבנה שהכח ניתן לבעל והוא יכול לנצלו כרצונו היא הבסיס למקרים הקשים ביותר.
חשוב שנבהיר – ההשלכות ההלכתיות לחיים בלא גט הן קשות ביותר לאישה: בלא גט, האישה היא בגדר 'אשת איש' וילד שייולד לה מגבר אחר יהא ממזר. בלא גט, האישה איננה מוכרת כגרושה או כאם חד-הורית וזכויותיה הסוציאליות נפגעות. בלא גט, האישה – ועמה כל משפחתה – נמצאת תדיר במצב נפשי וחברתי של אי-ודאות. בלא גט, הלחץ הכלכלי והנפשי על האישה הולך וגובר שכן, עיכוב הגט מאפשר לבעל להתנות תנאים ו לסחוט מן האישה כספים והטבות בתמורה.
אנחנו במרכז רקמן עושות כל השנה לטובת עגונות ומסורבות גט – מייעצות, מייצגות משפטית, מלוות, מכילות ולעיתים רק נמצאות כאן עבורן.
שאו עימנו תפילה ולרגל יום העגונה – בואו נאחל לעגונות ומסורבות הגט הנמצאות בתוכנו שימצאו את דרכן אל החופש ונבקש לחזק את בתי הדין והדיינים, את החברה והקהילה לפעול ביד חזקה וללא מורא כנגד מי שלקחו את הכח לידהם ושולטים בנשותיהם. אמן!!! ( תפילה לעגונות – https://rackmancenter.com/publications).
הקטע נכתב ע"י מנכ"לית המרכז: ד"ר גלית שאול.
