אנו מברכות על פסה"ד של ביהמ"ש העליון, שהכניס סוף סוף סדר מסוים בקביעת כללים לחלוקת נטל מזונות הילדים במקרים של משמורת משותפת פיסית, תוך התחשבות בפערי ההכנסות בין ההורים, ותוך הכרה בצורך בקיומו של מנגנון של הורה אחראי שיסדיר את תשלום הוצאות הילדים שאינן תלויות בזמני השהות. ביהמ"ש הכיר בכך שגם במציאות הקיימת אמהות נושאות בהוצאות הקטינים לא פחות מהאבות, וברוב המקרים אולי אף יותר.
החל משעות הבוקר מוצגת פסיקת ביהמ"ש העליון באופן מניפולטיבי ומטעה, כאילו עד כה נשים גרושות כלל לא נשאו בנטל מזונות הילדים, ומהיום הנטל יתחלק באופן שוויוני. אין דבר יותר רחוק מהמציאות, וביהמ"ש העליון אומר זאת במפורש.
ביהמ"ש העליון פסק היום כי במצבים בהם ילדים מעל גיל 6 מצויים במשמורת פיסית משותפת של שני ההורים, ומשכורות ההורים זהות, כל הורה יישא בפועל בהוצאות הילדים שהן תלויות שהות, בזמנים שהם אכן אצלו (כגון אוכל ושכ"ד), ולגבי כל יתר ההוצאות (ביגוד, חוגים , סלולרי וכד'), ייקבע הורה אחראי שינהל את ההוצאות האלה שבהן יישאו ההורים במשותף, בהתאם ליכולותיהם הכלכליות. המשמעות היא שכאשר ההורה האחראי הוא האם, בהתאם להחלטת הערכאה הדיונית, האב יעביר לה כספים לצורך הוצאות אלה, וההיפך.
בכך דחה ביהמ"ש העליון את גישת הערכאות הנמוכות אשר ביקשו לקבוע קטגורית שבמצבי משמורת פיסית משותפת כלל לא יועבר סכום מזונות מן האב לאם עבור הילדים, או שיופחת אוטומטית סכום המזונות המועבר ב-50%. ביהמ"ש אכן מכיר בכך שפעמים רבות תביעת אבות למשמורת פיסית משותפת משמשת כלי טקטי להביא להפחתה במזונות המוטלים עליהם, והוא אף קובע במפורש שהניסיון מראה שבפועל פעמים רבות הסדרי משמורת פיסית משותפת לא מחזיקים מעמד לאורך זמן. יתרה מזאת, ביהמ"ש גם מכיר בכך שבמציאות הגירושין בישראל נשים רבות נתונות ללחץ בלתי הוגן שגורם להם לוויתורים על זכויותיהן. לאור זאת ביהמ"ש אף קובע תנאים ברורים להנחיית הערכאות הדיוניות לאפשרות קביעת משמורת משותפת, וביניהם הצורך בסמיכות מגורים, וברמת שת"פ גבוהה בין ההורים.
אנו תקווה שבזכות הכלים שקבע בהמ"ש העליון נצליח להיאבק בתופעה החברתית הקשה של שמונים אלף תיקים בהוצל"פ, שמלמדים על אבות שכלל לא משלמים את המזונות או את ההוצאות החריגות.
