גיליון הדין והדיין שלפניכן.ם עוסק במגוון נושאים. ברצוננו להפנות את תשומת לבכן.ם
לשלושה מפסקי הדין שמתפרסמים בו:
פסק דין מס' 2 עוסק בשאלת חיוב האם במזונות ילדים. נושא זה נמצא
כעת במרכזו של פולמוס בעצימות גבוהה בבתי הדין. הקו שמוביל הרב
אוריאל אליהו מבית הדין האזורי בנתניה גורס שיש לשתף את האם
במזונות הילדים, ולאחרונה הוא אף הציע כי הדבר ראוי גם במזונות קטינים
מתחת לגיל 6 .קו זה זכה לביקורת חריפה מפי דיינים אחרים, לרבות בבית
הדין הגדול, וניתן לראות כי גם פסה"ד דנן מסתייג ממנו. לנושא זה משקל
רב בשל העובדה שלאחרונה פסק בית הדין הגדול כי יש לבתי הדין סמכות
לדון בכריכת מזונות ילדים (תיק 3/1250217 ,פורסם במאגרים), תוך
שהוא מציע פרשנות מצמצמת לפסיקת בע"מ 17/7628( וראו השלכותיה
של פסיקת העליון בגיליון 54 של 'הדין והדיין'). אם כך, נוצר פה פתח
למרוץ סמכויות חדש המושפע מן העובדה שבתי המשפט מחויבים להשית
מזונות על האם במקרים מסוימים לפי הוראת בע"מ 15/919 ואילו בתי
הדין אינם מחויבים לכך.
בפסק דין מס' 3 אנו יכולים לראות כי הדיינים מסתמכים על הרשעתו
הפלילית של גבר באלימות כנגד אשתו כדי לחייבו בגט ובכתובה. אמנם,
אין זה כמובן מקרה יחיד בו הרשעה מהווה שיקול מרכזי בהכרעותיו של בית
הדין, אולם יש לציין כי גם אין זה מובן מאליו. כך, למשל, בפס"ד 5 בגיליון
57 של 'הדין והדיין' ניתן לראות עמדה של דיין המיעוט ולפיה הרשעה
פלילית חמורה במקרה של עבירות קשות ביותר אינה מהווה ראיה מחייבת
מבחינתו של בית הדין, ועל כן לא תקבל האשה את מלוא כתובתה, אלא
את עיקרה בלבד.
בפסק דין מס' 9 קובע בית הדין כי חוק יחסי ממון אינו חל על זוגות שנישאו
בנישואין הלכתיים פרטיים, למרות שאין ספק בתקפם המחייב של נישואין
אלה. בית הדין מסתמך בין היתר על פסיקת בית המשפט העליון )ע"א
81/32 צונן נ' שטל( שקבעה כי נישואין פרטיים אינם מצמיחים בהכרח
חובת מזונות לאשה. נציין כי פסיקתו זו של בית הדין מצטרפת לפסיקות
של בתי משפט למשפחה שקבעו גם הן קביעה דומה לגבי תחולתו של חוק
יחסי ממון במקרה זה. ראו, למשל: תמ"ש (ת"א) 11-10-47130 ,תמ"ש
(טבריה) 15-12-24361.
לקריאת גיליון 59 של הדין והדיין, פסקי דין רבניים בנושאי משפחה, בהוצאת מרכז רקמן לקידום מעמד האשה.
