כמה מפסקי הדין בגליון 60 של הדין והדיין עוסקים בין היתר בסוגיות הקשורות לסדרי
הדין בבית הדין הרבני. חידוש בתחום זה מופיע בפסק הדין הראשון. דייני
בית הדין הגדול מצטטים בו פסק דין קודם ובו נקבע כי כלל אין מקום להליך
של סתירת דין בבית הדין הגדול. מדיוק בלשון התקנה העוסקת בכך, מסיקים
הדיינים כי הליך זה הוא ייחודי לבית הדין האזורי, שכן על פי התקנה ניתן
לבקש סתירה רק בהתבסס על ראיות או עובדות חדשות, והרי בית הדין
הגדול כלל לא דן בעובדות וכן אינו מקבל ראיות או עדים.
בפסק הדין השני ניתן לראות את המגמה ההולכת ומתגברת של הטלת
הרחקות דרבנו תם במובנן הקלאסי, בעיקר כאשר מדובר בסרבנים שומרי
מצוות. במקרה זה ניתן לראות דוגמה ליצירתיות שלעתים מלווה את
הפסיקה בתחום זה, כאשר ביה"ד אוסר על השכרת דירה לסרבן. אמנם,
ההרחקות לא סייעו וביה"ד הורה על מאסר הסרבן, דבר שהוביל אותו למתן
גט. עם זאת, הגבר הוציא לעז על כשרות הגט וביה"ד קבע שהגט תקף
עבור האשה, אולם האיש אסור להינשא עד שיתן גט נוסף. ביה"ד איננו
מנמק קביעה זו, אולם היא מבוססת על הכלל לפיו אדם המפקפק בכשרותו
של דבר מסוים ללא ראיות מספיקות, אוסר את אותו דבר על עצמו בלבד.
לקריאת גיליון 60 של הדין והדיין, פסקי דין רבניים בנושאי משפחה, בהוצאת מרכז רקמן לקידום מעמד האשה.
