ביום 3.12.2019 הגשנו עתירה בשם פרופ' צבי טריגר, פרופ' סילביה פוגל ביז'אוי וד"ר שרון שקרג'י נגד מדיניותו של מנהל בתי המשפט, שלא להעניק לחוקרים היתר עיון כללי בתיקי בית משפט שנדונים בדלתיים סגורות, ובכלל זה, תיקי משפחה.
על פי המצב החוקי בישראל, ענייני משפחה מתנהלים ככלל, בדלתיים סגורות ותחת צו איסור פרסום. במסגרת העתירה, הצבענו על כך שלמציאות זו השלכות כבדות משקל על מערכת המשפט כולה. בין היתר, היא פוגעת בוודאות ובצפיות המשפטית בתחום דיני המשפחה, ביכולתם של שופטים להכיר ולהתבסס על תקדימים של עמיתיהם, ובאמון הציבור במערכת המשפט. אחד הכלים החשובים ביותר לצורך התמודדות עם ההשלכות הקשות של סגירת דלתות בתי המשפט לענייני משפחה בפני הציבור, הוא המחקר המשפטי בתחום, המאפשר לנתח ולבקר את המתרחש בין כותלי בית המשפט, ולהנגיש את המסקנות לציבור. אך מחקר אקדמי מקיף ומהימן אינו אפשרי ללא מתן גישה לחוקרים למאגר רחב של תיקים, המאפשר יצירת מדגם מייצג של נתונים. בהתאם לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לענייני משפחה, תשס"ג-2003 ("תקנות העיון"), הדרך היחידה לקבל גישה כזו היא באמצעות "היתר עיון כללי", אשר בסמכות מנהל בתי המשפט להעניק לחוקרים. ואכן, בעבר מדיניות מנהל בתי המשפט הייתה שניתן להיעתר לבקשות של חוקרים להיתרי עיון כלליים, גם בתיקים חסויים. למרבה הצער, בשנים האחרונות בחר מנהל בתי המשפט לסטות ממדיניות זו, ולהמירה בעמדה עקרונית, שלפיה אין להעניק לחוקרים היתרי עיון כלליים בתיקים חסויים. הלכה למעשה, מדיניות זו סותמת את הגולל בפני עריכת מחקרים משפטיים רבים בתחום דיני המשפחה בישראל, ובכך תחום משפטי שלם אינו נתון לביקורת אקדמית ונותר נסתר מעיני הציבור.
העתירה שהגשנו תוקפת את המדיניות הנ"ל של מנהל בתי המשפט. במסגרת העתירה, טענו שמדיניות זו מבוססת על פרשנות שגויה של תקנות העיון, ולכן יש להורות על ביטולה. ראשית, טענו כי מדובר בפרשנות שאינה עולה בקנה אחד עם לשון תקנות העיון, אשר אינה מגבילה הענקת היתרי עיון כלליים בתיקים חסויים. שנית, טענו כי בעוד תכליתן של תקנות העיון הינה בראש ובראשונה, להגשים ולממש את זכות העיון באמצעות הענקת סמכות רחבה למנהל בתי המשפט, בחר האחרון לאמץ פרשנות המגבילה את סמכותו, כובלת את שיקול דעתו ופוגעת פגיעה קשה ומיותרת בעיקרון פומביות הדיון. כמו כן, התייחסנו בעתירה לכך שפרשנות מנהל בתי המשפט מובילה לתוצאה בלתי סבירה ובלתי מידתית, המגבילה משמעותית את האפשרות לערוך מחקר משפטי בתחום דיני המשפחה, שלא לצורך. לבסוף, טענו כי מדיניות זו אף פוגעת בחופש הביטוי וחופש העיסוק של קהילת החוקרים בכלל והעותרים בפרט, וגם בשל כך יש להורות על ביטולה. לאור טענות אלה, ביקשנו מבית המשפט להורות למנהל בתי המשפט לאמץ את הפרשנות הראויה לתקנות העיון, היא זו שאומצה על ידו בעבר, ולפיה יש לאפשר באופן עקרוני מתן היתרי עיון כלליים לחוקרים בתיקים חסויים לצורך עריכת מחקר משפטי. לעיון בעתירה.
